קונפליקט ספורט ונשיות

פברואר 2021

צילום: בני משי

הצעקה
מדוע ספורטאיות וספורטאים גונחים בזמן מאמץ ואיך זה מתחבר לתפיסות של גבריות ונשיות בספורט?

     תופעת הצעקות או הגניחות ( grunting ) בקרב ספורטאים וספורטאיות מוכרת לרובנו בעיקר מענף הטניס, בו גברים ונשים כאחד עושים בה שימוש בזמן שהם חובטים וחובטות בכדור. שתי טניסאיות מצליחות שנודעו בגניחות הרמות שלהן בשנות ה-90 וה-2000 היו מריה שראפובה ומוניקה סלש. 

     לגניחות יש חשיבות פיזיולוגית. ההסבר לכך הוא שרגע לפני ביצוע פעילות כגון הרמת משקל או חבטת כדור אנו שואפים אוויר. השאיפה וכניסת האוויר לריאות נותנת יציבות וחוזק ואף מונעת פציעות בפלג הגוף מהאגן ועד לכתפיים. אמנם תהליך זה אינו מצריך גניחות קולניות אך הוא מאפשר למאמן לשלוט בקצב הנשימות של שחקניותיו על ידי שמיעת קולה בזמן החבטה. שחקניות מודרכות להשתמש בגניחות החל מגיל צעיר וממשיכות בכך גם במשחקי הבוגרות (1)   

לאורך השנים התעורר שיח  שלילי לגבי התופעה בטענה שהיא פוגעת בענף ומפריעה ליריבות/ים. אך בעוד שהגניחות היו קיימות גם בטניס הגברים וגם בטניס הנשים, חוסר הנוחות והשיח סביבן התמקד כולו בטניס הנשים. עקב תלונות של שחקניום/ות ואף צופים התאחדות הטניס החלה לפעול במטרה לחנך שחקניות צעירות להנמיך את רעשי הרקע זמן משחקים. 

     לגניחות יש חשיבות פיזיולוגית. ההסבר לכך הוא שרגע לפני ביצוע פעילות כגון הרמת משקל או       חבטת כדור אנו שואפים אוויר. השאיפה וכניסת האוויר לריאות נותנת יציבות וחוזק ואף מונעת         פציעות בפלג הגוף מהאגן ועד לכתפיים.

     אז מדוע הגניחות מעוררות התנגדות דווקא כשהן מגיחות מריאותיהן וגרונן של נשים?

ד"ר אסף לב חקר את ההתייחסות לגניחות של נשים במרחב של חדרי הכשר ביחד עם פרופ׳ אסתר הרצוג, והגיעו למסקנה שההתנגדות אליהן היא דוגמא לתגובת נגד, לתחושה של איום על הדומיננטיות הגברית בחדר הכשר.  

"הצעקה בחדר כשר בזמן מאמץ היא דוגמא פנטסטית בעיני לאופן שבו בעידן שבו נשים מערערות על השליטה הגברית בחדרי הכשר, בציאות זאת גברים מוצאים אסטרטגיות קטנות כדי להחזיר את השליטה והדומיננטיות הגברית לידיהם. 

כשנכנסים לחדר הכשר ובוחנים  את הצעקה בזמן מאמץ ( grunting ), אפשר להבחין שיש המון פוליטיקה מאחוריה. למרות החדירה של נשים בחדר הכושר לטריטוריות שעד לא מזמן נתפסו גבריים, עדיין אנחנו כמעט ולא רואים נשים צועקות בזמן מאמץ. בעוד שאת הגברים מעודדים לשאוג בזמן מאמץ כבר בשלבים ההתחלתיים בחדר הכשר בעת הרמת משקולות, את הנשים לא. במחקר הנוכחי, ראינו איזה סנקציות מוטלות על נשים ש״מעזות״ לשחרר צעקה בזמן מאמץ כפי שהגברים עושים. נוכחנו לראות כי אותן מתאמנות נאלצות לשלם מחיר חברתי גבוה.  אני זוכר לדוגמא מקרה שבו בחורה עשתה מתח, ובכל פעם שעלתה היא ממש שחררה צעקה. גבר שעבר באותו הזמן לידי, הסתכל עליה ואמר לי:" תגיד גבר, מה זה הדבר הזה. מה זה החיה הזאת ? " מה זה גבר או אישה?" . כשראיינתי גברים נוספים ושאלתי מה הם מרגישים לגבי הצעקה בזמן מאמץ, שמעתי שתי תגובות עיקריות שחזרו על עצמן. אחת מהן, כמו בדוגמא הקודמת התמקדה בערעור על הזהות הנשית של הצועקת (היא כמו גבר). ומצד שני, לא מעט גברים טענו שהצעקה מעוררת בהם קונוטציה מינית. הם מדמיינים שהיא באמצע סקס. אחד המרואיינים סיפר שבכל פעם שהוא שומע בחורה מוציאה קולות בזמן מאמץ בחדר הכשר זה מחזיר אותו לחדר המיטות. תגובות בסגנון זה התקבלו גם בקרב נשים.

    כשנכנסים לחדר הכשר ובוחנים  את הצעקה בזמן מאמץ ( grunting ), אפשר להבחין שיש המון        פוליטיקה מאחוריה. למרות החדירה של נשים בחדר הכושר לטריטוריות שעד לא מזמן נתפסו            גבריים, עדיין אנחנו כמעט ולא רואים נשים צועקות בזמן מאמץ. בעוד שאת הגברים מעודדים          לשאוג בזמן מאמץ כבר בשלבים ההתחלתיים בחדר הכשר בעת הרמת משקולות, את הנשים לא.

     בניגוד לנשים, הצעקה בקרב גברים מקושרת למשהו מתגמל, הישגי יותר. מעניין לראות כיצד הצעקה בחדר הכשר עשויה להוות פעמים רבות אסטרטגיה לשימור הכוח. היא מייצרת סולידריות גברית. כשגבר צועק כולם מיד מסתכלים מי צועק, כי זה לרוב סימן שהוא הרים משקל גבוה, ושואלים אותו "הי, כמה הרמת? הדיבור הזה מוביל לעתים קרובות לשיחה חברית בענייני תזונה, תכנית אימונים ואף עשוי להסתיים באימון משותף". כך הצעקה מייצרת אחווה בין גברים. אין זה מפתיע שנשים לרוב מודרות מהשיח הגברי הזה." הייתי אומר שהטענה הכללית שלנו היא שבחדר הכושר, הצעקה בזמן מאמץ היא מובנת חברתית, היא פעולה רציונלית ווולונטרית אשר מפוקחת ונשלטת באמצעות משא ומתן ובהתאם לסיטואציה החברתית.

     ניתן להשוות את שתי הגישות הללו לאופן שבו נשים ספורטאיות מוצגות לעיתים קרובות בתקשורת. מחקרים רבים מצביעים על התופעה בה שסיקור נשים בתקשורת והתגובות לסיקור משמר נשים ספורטאיות בשתי קטגוריות עיקריות- אובייקט מיני, או נשים הנתפסות כגבריות או מושוות לגברים.  ועל כך נדבר בפוסט הבא. 

 

לקריאה נוספת :

1 ד"ר איתי זיו, מדוע טניסאיות גונחות בחבטות בטניס

http://itaiziv.co.il/%d7%9e%d7%93%d7%95%d7%a2-%d7%98%d7%a0%d7%99%d7%a1%d7%90%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%92%d7%95%d7%a0%d7%97%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%97%d7%91%d7%98%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%98%d7%a0%d7%99%d7%a1/

https://www.haaretz.co.il/sport/other/1.1811253

 

2. ד"ר אסף לב

Hertzog, E., & Lev, A. (2019). Male dominance under threat: machoism confronts female defiance in israeli gyms. Journal of Contemporary Ethnography, 48(6), 836-866.