גיוס ושימור
הקשיבו לספורטאיות וודאו שאתן/ם מערבים/ות אותן בהחלטות שמשפיעות על האימונים שלהן. תמיד שמרו על קווי התקשורת פתוחים.
מכירות/ים את זה שספורטאית שאתן מאמנות/ים לא מוכנה לבצע תרגיל עד שהבינה אותו לפרטי פרטים?
במחקר של women sport and fitness foundation שנערך באנגליה, ראיינו ספורטאיות מקצועניות ומצאו שלספורטאיות נשים יותר חשוב להבין את ה"למה" – הן דורשות יותר דיון והסבר ברור וסבלני. ספורטאיות כיבדו מאמנים שהיו בשליטה והובילו בביטחון אבל היו זקוקות לאיזון שמגיע עם גמישות ומוכנות למידה מסוימת של משא ומתן. יותר מזה – ספורטאיות מקצועניות פיתחו מודעות לצרכים וליכולות שלהן ולכן רצו להרגיש שהמאמן קשוב לרעיונות וההצעות שלהן מתוך הרצון לתרום להתפתחות האישית שלהן.
ואיך זה נראה אצלנו?
אריק לוי, מאמן הבוגרות ומנהל מקצועי של מחלקת הנערות של אס"א תל אביב בכדורגל מספר: "בנות מבינות הרבה יותר מהר מבנים. לבנים לוקח יותר זמן עד שהם לומדים לזהות תהליכים במשחק וגם לוקח יותר זמן להסביר להם. אבל, אצל בנים, גם אם הם לא יבינו, הם יעשו, יעשו, יעשו. אצל בנות אין דבר כזה. הן רוצות להבין. הן קודם יבינו ואז יעשו.
"למשל כשעשינו אימון טקטי הן אמרו: "לא, לא, אני רוצה להבין, למה אני רצה לשם? אני חייבת לדעת למה לרוץ לשם מהר? למה להאט?" בנים לעומת זאת לא שואלים. אני מסביר והם מיד עושים. גם אם אני מדבר שטויות, גם אם אני טועה. עם הבנות אני צריך להתכונן לאימון בצורה אחרת. אין לי אפשרות להשאיר משהו לדמיון או להמציא תשובה. הן מיד יבחינו בזה. אני חייב להיות ממוקד. ואם אני לא יודע, אני חייב להגיד "אני לא יודע, אני אחזור אליכן עם זה."
נילס נילסן, מאמן נבחרת הכדורגל (נשים) של שווייץ מתאר חוויה דומה: "זה פשוט שהן יותר מחוברות למציאות לפעמים. וזה טוב, אני באמת נהנה לעבוד עם נשים שחקניות וגם עם מאמנות. אבל הן עושות את זה קשה. הן כל כך מתעניינות במשחק שהן צריכות הסברים לכל דבר. זה הצד השני של המטבע. זה כייף מצד אחד, אבל לפעמים צריך לקבל את הדברים כפי שהם, בלי הסברים. וקשה לעשות את זה עם בנות. עם בנים הם פשוט אומרים "בסדר אני לא מסכים איתך, ואני עצבני עליך עכשיו, אבל מחר אני אהיה בסדר.""
אז מה כדאי לעשות כשאתם ניגשים לקבוצה של ספורטאיות ורוצים/ות להעביר אימון?
מרב שמש, המנהלת המקצועית של מחלקת כדורגל נשים בהפועל ת"א (ואחת ממובילות המיזם שלנו)" "מה שאני ממליצה למאמנים ומאמנות זה להסביר בצורה הכי בהירה שיש אבל לא להתעכב - להגיד להן קודם תנסו, לעשות סבב או שניים ואז לבדוק אם הבינו ותוך כדי להמשיך להסביר. גם לילדות חשוב ללמוד להרפות - ו"לקחת סיכון". לעשות את התרגיל גם אם לא הבינו ב-100 אחוז. מצד שני להיות סבלניות איתן ולתת להן תחושה שזה בסדר לנסות ולטעות ואם משהו לא ברור לעצור ולהסביר או אפילו (עדיף) לקחת ולהסביר באופן אישי. יש גם ספורטאיות שאפשר לעודד אותן לחשוב כיצד לפתח את התרגיל או אפילו לתת להן להציע תרגיל נוסף. זה מגדיל את המעורבות שלהן בתהליך האימון מה שבתורו גורם ליותר מחויבות לתהליך. לגבי בנים - הם בדיוק להפך- נוטים לא לשאול שאלות ולכן הרבה פעמים עושים את התרגיל לא נכון. אז צריך ללמד אותם שאם התרגיל לא ברור - שישאלו, שיעצרו... שלא יעשו אם לא הבינו כי אחרת הם עושים הרבה מאוד טעויות, הרבה יותר מבנות. וזה לא פחות חשוב לעבוד גם איתם על זה."