'סוסה'. זו המילה שליוותה אותי בגיל ההתבגרות ונשמעה גם מבנים וגם מבנות" כתבה דניאל פרנקל. "אני בטוחה שחלקם באמת אמרו זאת ממקום מפרגן, אך כך או כך נפגעתי, לא נעם לי לשמוע שאני מושווית לחיה.

בכל פעם שהפגנתי תחרותיות קראו לי סוסה, הדימוי הזה גרם לי לנטוש את הספורט בגיל צעיר ולפנות לענף המחול (שלמדתי לאהוב). לספורט חזרתי בגיל 19. בטוחה בעצמי, בגוף שלי ובמטרות שלי. אנשים חושבים שילדות כבר לא מקבלות דימויים כאלה, אך לצערי זה ממשיך רק במילים אחרות או בממים. בנימה אישית לכל הילדות, מבטיחה לכן שאם תעשו ספורט ותפתחו שרירים, עדיין תישארו נשיות. אני מרימה משקולות כבדות ואני מרגישה נשית יותר מתמיד. גברים חזקים, עם בטחון עצמי גבוה, נמשכים לנשים חזקות. וגברים חלשים נמשכים לנשים חלשות.

אל תוותרו על התחרותיות שלכן רק כי היא מאיימת על אחרים"  (דניאל פרנקל, קופצת לגובה).

​

זוהי רק דוגמא לסיפור אחד מבין רבים שסיפרו עשרות ספורטאיות על הסטיגמות והיחס של החברה כלפיהן כספורטאיות, וגם על הקבלה העצמית והרצון העצום שהיה להן לממש את מה שהן הכי אהבו והאמינו בו. כל הסיפורים, האלו ורבים נוספים, עלו במסגרת קמפיין #ככהיפהלי שעלה בחודש מאי ע"י מעין גרינברג ומיכאל אייזנשטיין. הקמפיין הזה שפרץ במדיה החברתיות, נתן במה ופתח לסולידריות נשית חוצת גילאים ומגזרים בספורט הנשים בישראל.

​

כתשעה חודשים עברו מאז תחילת הקמפיין, והחודש שוחחנו עם מעין גרינברג שיזמה את הקמפיין יחד עם חברה ללימודים מיכאל אייזנשטיין. גרינברג היא ספורטאית עבר בנבחרת ישראל בג'ודו וכיום מאמנת ראשית בנבחרת עד גיל 21. בנוסף גרינברג היא שגרירת אתנה, מתאמת אתנה באיגוד הג'ודו ומנהלת נבחרת הנשים. היא סיפרה לנו על הקמפיין וההשפעה האדירה שהייתה לו על נשים, נערות וילדות בספורט ובכלל:

​

"אני וירדן (ג'רבי) חברות מאוד טובות ולכן הייתי עוקבת הדוקה של התכנית "הישרדות". בזמן התוכנית היו אינטריגות בינה לבין ליטל סמדג'ה, ובאחד הפרקים היא קראה לירדן "בחורילה". אני לא חושבת שיש מישהי שעוסקת בספורט שזה לא עורר בה משהו מסיטואציה שהיא חוותה בעבר או בהווה.

לאחר מכן ירדן כתבה פוסט מאוד יפה על מה שקרה, ואני שיתפתי אותו. ואז כתבתי פסקה על דעתי בנושא, וחבר מהלימודים הגיב ושאל אם זה באמת המצב ואם אנשים באמת אומרים דברים כאלה? כי לדעתו המראה של ספורטאיות הוא דווקא ממש יפה. הוא הציע שנצא בקמפיין שמדבר על התופעה הזאת. היה לנו ידע מוקדם בשיווק כי בדיוק היינו במהלך ההתמחות שלנו בשיווק במסגרת התואר. בהתחלה כתבנו משהו והעברנו לספורטאיות מהג'ודו, וזה תפס תאוצה ממש מהר, כי כל אחת התחברה מהכיוון שלה. ברגע שכתבתי את הפוסט הזה, זה הגיע לספורטאיות נוספות, בין אם זה חברות שלי וגם לאנשים שלא הכרתי - ילדות, מבוגרים, צעירים ועוד... זה הגיע לקנה מידה שזה לא רק ספורטאיות וגוף שרירי אלא כל אחת וגם כל אחד ואיך שהוא תופס את הגוף שלה או שלו."

​

את חושבת שזה השפיע על החברה? על ספורטאיות?

​

"מספיק לי שהקמפיין השפיע על נערה אחת שהיה לה קשה, וזה גרם לה להמשיך ולהתמיד, ומבחינתי זה שווה כל רגע וכל שיחת טלפון. אם זה עזר ילדה אחת, אפילו אם היא לא בחרה בספורט אבל כן המשיכה במה שרצתה. למשל מישהי שרוצה להתגייס לקרבי שגם, זה נחשב גברי כביכול, זה שווה הכל. אני יודעת שזה הגיע הרבה מעבר למעגל המצומצם שלנו. באיזשהו שלב כבר הפסיקו לתייג אותי וזה הגיע למקור השלישי-רביעי-חמישי וזה רץ בקבוצות וואצאפ של ספורטאיות, של אגודות ושל אתנה."

​

מה לדעתך היה סוד ההצלחה של הקמפיין?

​

"אני חושבת שאם יוצאים בקמפיין כזה, חשוב שיהיו לו מטרות ברורות ותוכנית עבודה מסודרת. אנחנו עשינו תכנית ברמת שעות מדויקות וצבע ואיזה האשטג אנחנו שמים. כך יצרנו איזשהו גורם מאחד לכל הפוסטים. הייתה לנו שעה מוגדרת שבה העלנו את כל הפוסטים כדי שיהיה בום. ברור שספורטאיות ראו את זה, אבל גם אלו שרק עקבו אחריהן ראו את זה, וזה היה ההישג מבחינתי.

​

בהתחלה לא חשבתי שזה יתפוס, כי הנחתי שהרשת רוויה בקמפיינים ופוסטים וטורי דעות בנושא. אבל הופתעתי לטובה, וככל שזה התקדם רק רציתי עוד. ובאמת זה צבר תאוצה ואז גם הגיע הסיקור. בהתחלה פנו אלינו מאתר קטן לעשות כתבה ונורא התרגשתי. יום לאחר מכן התקשרו מ"פותחים יום", ואז עוד יותר התרגשתי. ואז גם מ"לאשה" והיה שער בידיעות... ואני חושבת שבסוף הגענו לרוב כלי התקשורת."

​

כתבה מקיפה על הקמפיין ב-onlife:

https://www.onlife.co.il/health/sport/257577

בלוג של מעין גרינברג ב-ready steady go:

http://www.r-s-g.co.il/item5030