ד"ר אבתסאם ברכאת-בין המסורת למסלול הריצה: הנשים הדרוזיות שמרחיבות את גבולות החופש דרך הספורט

שם: אבתסאם ברכאת

תפקיד: מרצה בכירה המכללה האקדמית צפת

נושא המחקר: ספורט פנאי בקרב נשים דרוזיות

---

 

ד״ר אבתסאם ברכאת, חוקרת הצטלבותיות של דת, מגדר ולאום בחברה הדרוזית, מפנה את המבט אל זירה שכמעט ואינה נחקרת בישראל: קבוצות ספורט פנאי של נשים דרוזיות בחברה דתית־שמרנית. במחקרה היא בוחנת כיצד נשים המשתתפות בהליכות, ריצות ואימונים במרחב הציבורי אינן רק עוסקות בפעילות גופנית, אלא מנהלות משא ומתן יומיומי עם גבולות של מגדר, דת, מסורת ושייכות קהילתית. דרך סיפורי הנשים והסולידריות המורכבת שנרקמת ביניהן, ברכאת מציעה מבט על האופן שבו נשים דרוזיות מפתחות אסטרטגיות של “נאמנות כפולה” — דרך לשמר זהות ושייכות קהילתית, ובו בזמן להרחיב בהדרגה את מרחבי החופש, התנועה והבחירה האישית שלהן.

מה את עושה היום? מה החיבור שלך לעולם הספורט ?

אני מרצה בכירה בחוג למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית צפת, ומלמדת בתחומי הסוציולוגיה והמגדר. מחקרי עוסקים במיוחד בנשים ערביות דרוזיות בישראל, בהצטלבותיות של במגדר דת, לאום, אתניות בשוק העבודה. עבודת הדוקטורט שלי בתכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר־אילן עוסקת באסטרטגיות ובפרקטיקות פעולה של נשים ערביות דרוזיות אל מול מעגלי כוח מרובים. בהמשך  הרחבתי את מחקריי למסלולים תעסוקתיים של נשים אדוקות ערביות דרוזיות בישראל, למבני משפחה דינמיים בחברה הערבית דרוזית בישראל, ולסוכנות נשית בהקשר של צירי הצטלבות מרובים. בנוסף, בשנים האחרונות חקרתי את נושא המגדר, האמנות והסוכנות ובו בזמן חוקרת מגדר, דת, לאום וספורט.

כיצד הגעת לחקור את הנושא של ספורט ומגדר?

בעבודתי כסוציולוגית של המגדר הלכה והעמיקה בשנים האחרונות ההתעניינות שלי בשאלת הקשר בין ספורט, גוף ונשיות בהקשרים דתיים ושמרניים. נקודת המוצא למחקר הנוכחי צמחה מתוך תופעה מקומית בולטת: קבוצת נשים מבוגרות, חלקן דתיות וחלקן מסורתיות, אשר מתמידות בפעילות ספורטיבית אינטנסיבית לאורך זמן. הנשים הללו מכפרים בגליל המערבי קמות מדי בוקר בשעה חמש, בליווי מאמנת יוצאות להליכות וריצות בטבע, ולעיתים גם עושות שימוש במתקני ספורט ציבוריים בכפר – מרחבים שסומנו עד כה ברובם כמרחבים "גבריים". השילוב בין גיל, דתיות, מסורתיות ומרחבים גופניים־חברתיים חדשים עורר אצלי שורה של שאלות מחקריות: מה מניע נשים אלו להתמיד בפעילות ספורטיבית כה תובענית? כיצד הן מגדירות עבור עצמן את משמעות הספורט – כבריאות, כסוכנות, כעצמאות, כמרד שקט או כפרקטיקה של שייכות קהילתית? ואיך הן מתמודדות עם גבולות נורמטיביים של צניעות, והגבלות תרבותיות ודתיות על נראות נשית במרחב הציבורי? מתוך שאלות אלו נולד הרצון לבחון באופן מעמיק את המניעים, השיחים והמשמעויות שנשים אלו מנסחות סביב פעילותן הספורטיבית המתמשכת, ולתרום להבנה רחבה יותר של ספורט כמגרש מרכזי למשא ומתן מגדרי בחברות דתיות־שמרניות.

הסולידריות שנרקמה בקבוצת הנשים לאורך שנים אינה נתון מובן מאליו, אלא תוצר של תהליך מתמשך הדורש אמון, קונפורמיות ו"מבחני קבלה". ממצא זה מאתגר תפיסות "רומנטיות" של אחווה נשית, ומציע במקומן תפיסה פלורליסטית: סולידריות המסוגלת להכיל קונפליקט פנימי, ועדיין לגבש חזית מאוחדת כנגד לחצים חיצוניים — בראשם הפטריארכיה הדתית והחברתית.

מהו נושא המחקר שלך? כיצד הוא מחדש ידע ממחקרים קודמים בתחום?

המחקר בוחן את האתגרים, ההתמודדויות והאפשרויות לפעולה של נשים דרוזיות כפריות המבקשות לעסוק בספורט פנאי בתוך הקשר חברתי־דתי פטריארכלי. הוא מתמקד בנשים דרוזיות המשתתפות בקבוצת ספורט חובבנית במרחבים שונים – בטבע, במתקני ספורט במרחב הציבורי בכפר (כמו מגרשי כדורגל, אולם ספורט ועוד) – ובוחן כיצד הן מתמודדות עם מגבלות חברתיות, דתיות, אתניות ולאומיות המוטלות על גופן ועל זכותן לפנאי. מתוך פרספקטיבה פמיניסטית ביקורתית ופוסט־קולוניאלית של ספורט, המחקר שואל כיצד ספורט הפנאי הופך לזירה של משטר גוף, אך גם למרחב פוטנציאלי של ערעור נורמות מגדריות, חציית גבולות ויצירת הגדרות חדשות של נשיות דרוזית. במיוחד, המחקר מבקש להבין כיצד נשים אלה מגייסות סולידריות קבוצתית וכיצד הן מנהלות משא ומתן משולש – בתוך הקבוצה, מול המאמנת ומול החברה הדתית – כדי לממש את בחירתן להתמיד בפעילות ספורטיבית. בכך, המחקר מציע להעמיק את הדיון בהצטלבות בין מגדר, דת, לאום ופנאי, ולהראות כיצד נשים דרוזיות משתמשות בפעילות ספורט ובסולידריות נשית כדי לצמצם מגבלות ולהרחיב את חופש הפעולה שלהן בתוך ומעבר לשדה הפנאי.

חשוב לזהות את קבוצות הספורט הנשיות כמשאב קהילתי: תמיכה בהן כחלק ממדיניות חינוכית ובריאותית רשמית יכולה לתרום לא רק לבריאותן של הנשים, אלא גם לחיזוק תחושת השייכות, הסוכנות והמנהיגות שלהן בתוך החברה השמרנית.

מהן שיטות המחקר בהן השתמשת?

המחקר נעשה בשיטת האתנוגרפיה, והוא נשען על רישומי שדה מתצפיות משתתפות ומראיונות מובנים למחצה עם 17 נשים דרוזיות שפעילות בקבוצת ספורט.  

מה היו התובנות המרכזיות שלך מהמחקר?

פנאי כאתר של מאבק כוח

מרחבי הפנאי, המוגדרים לעיתים קרובות כזירות של הנאה וחופש, משמשים בפועל כשדה קרב על שליטה, זהות ואוטונומיה. ממצאי המחקר מראים כי עבור נשים דרוזיות, עצם הנוכחות הגופנית במרחב הפתוח מהווה מעשה פוליטי: ההנהגה הדתית והמשפחות תופסות את המרחב הפתוח כאיום על הסדר הפטריארכלי, ומפעילות מנגנוני פיקוח, בושה ואיום כדי להגביל את כניסת הנשים אליו.

סולידריות נשית — נזילה, היברידית ורבת-פנים

הסולידריות שנרקמה בקבוצת הנשים לאורך שנים אינה נתון מובן מאליו, אלא תוצר של תהליך מתמשך הדורש אמון, קונפורמיות ו"מבחני קבלה". ממצא זה מאתגר תפיסות "רומנטיות" של אחווה נשית, ומציע במקומן תפיסה פלורליסטית: סולידריות המסוגלת להכיל קונפליקט פנימי, ועדיין לגבש חזית מאוחדת כנגד לחצים חיצוניים — בראשם הפטריארכיה הדתית והחברתית.

הגוף כביצוע מגדרי — בעקבות בטלר

בהישען על תיאוריית הפרפורמטיביות של בטלר, המחקר מצביע על כך שהשתתפות בספורט פתוח אינה בחירה אישית גרידא — היא מעשה של "ביצוע" מגדרי. הנשים מייצרות בפעולתן מודל חלופי של נשיות, הנפרד מנורמות הצניעות, הפסיביות וההסתגרות, ובכך מפרקות מבפנים את הסדר המגדרי המסורתי.

נאמנות כפולה כאסטרטגיה של שרידות

הנשים במחקר אינן בוחרות בין זהות דרוזית-מסורתית לבין ערכים של חופש ומודרניות — הן מנהלות בו-זמנית שתי מסגרות זהות. גמישות זו, המכונה כאן "נאמנות כפולה", אינה סתירה אלא אסטרטגיית פעולה מתוחכמת: דרך לשמר שייכות קהילתית תוך הרחבת מרחבי הבחירה האישית.

ממד פוסט-קולוניאלי: כוח בצומת מורכב

המאבקים של הנשים מתרחשים בצומת של שלוש מערכות כוח הפועלות בו-זמנית: פטריארכיה קהילתית, סמכות דתית, גזענות ואפליה לאומית. מורכבות זו מלמדת שניתוח מגדרי בלבד אינו מספיק — יש לקרוא את חוויות הנשים דרך עדשה אינטרסקציונלית, המשלבת מגדר, לאום, דת ומעמד כמערכת אחת שלובה.

המאבקים של הנשים מתרחשים בצומת של שלוש מערכות כוח הפועלות בו-זמנית: פטריארכיה קהילתית, סמכות דתית, גזענות ואפליה לאומית. מורכבות זו מלמדת שניתוח מגדרי בלבד אינו מספיק — יש לקרוא את חוויות הנשים דרך עדשה אינטרסקציונלית, המשלבת מגדר, לאום, דת ומעמד כמערכת אחת שלובה.

אלו המלצות יישומיות את יכולה לתת מקבלי ההחלטות או מי שפועל.ת בשטח ?

לאור ממצאי המחקר, מומלץ לאחראים במחלקות החינוך בכפרים בחברות דתיות, ולמאמנות נשים בחברות שמרניות לפעול באופן יזום ליצירת תנאים חינוכיים, מוסדיים וקהילתיים התומכים בפעילות ספורט של נשים, ובייחוד של נשים מבוגרות.

1. מומלץ לפתח תשתיות ומסגרות רשמיות לקבוצות ספורט נשיות – בשעות מותאמות, במרחבים בטוחים ומוכרים, תוך תיאום רגיש עם הנהגה מקומית ודתית, כך שהפעילות תיתפס כשתואמת את הנורמות הערכיות של הקהילה ולא כאיום עליהן.

2. חשוב להשקיע בהכשרת מאמנות שילמדו ויפנימו את מורכבות ההצטלבותיות של נשים בחברות אלה (מגדר, דת, משפחה, לאום) וידעו ללוות את המשתתפות לא רק מבחינה מקצועית־ספורטיבית, אלא גם ברמה רגשית וחברתית, תוך חיזוק סולידריות קבוצתית ותמיכה הדדית.

3. 
   

4. מומלץ למחלקות החינוך לפתח שיח קהילתי חיובי סביב ספורט נשים – דרך סדנאות, שיתופי פעולה עם בתי ספר, ומתן לגיטימציה ציבורית לנראות נשית במרחב הספורטיבי – כדי להפחית התנגדויות ולהגדיל את מרחב התמרון של נשים.

5. חשוב לזהות את קבוצות הספורט הנשיות כמשאב קהילתי: תמיכה בהן כחלק ממדיניות חינוכית ובריאותית רשמית יכולה לתרום לא רק לבריאותן של הנשים, אלא גם לחיזוק תחושת השייכות, הסוכנות והמנהיגות שלהן בתוך החברה השמרנית.

מאמר המבוסס על המחקר (עתיד להתפרסם בקרוב):

ברכאת, א.   מגדר, דת, לאום וסולידריות: ספורט פנאי בקרב נשים דרוזיות. כתב העת ארצות הגליל, המכללה האקדמית צפת.