בחודש האחרון ערכנו מסע בעקבות השאלה האם כדאי לשלב או להפריד בין בנים ובנות בספורט. ראינו דוגמאות של ספורטאיות חובבניות וגם מקצועניות שהתאמנו ואפילו התחרו נגד בנים וגברים, ודוגמאות לענפים כמו הברידג', השחמט והאיגרוף שם הפרדה (קבועה או זמנית) חוללה פלאים והעלתה משמעותית את מספר המשתתפות בענף. שוחחנו עם ד"ר מעין סודאי על השאלה האם בכלל אפשר להגדיר קריטריונים חד משמעיים על המקום בו עובר הגבול בין גבר לאישה, על רקע מאבקן של דוטי צ'אנד וקסטר סמניה. מתוך המקרים הללו עלתה השאלה מדוע לבסס הפרדה דווקא על רמות טסטוסטרון, ולא על נתונים פיזיים אחרים כמו משקל או גובה? השאלה הזו הובילה אותנו לחקור את המקום שבו סוג כזה של הפרדה נתפסת כמובנת מאליה - הספורט הפראלימפי. במקרה או לא במקרה, הספורט הפראלימפי הוא גם הספורט שכיום מאפשר ואף מעודד תחרויות מעורבות בין גברים לנשים במספר רב יחסית של ענפים. 

ניסינו להבין כיצד עובדת שיטת הדירוג של ספורטאים עם מוגבלויות בספורט הפראלימפי, ולבחון את השאלה ההיפותטית האם שיטת החלוקה הזו הייתה יכולה להחליף את החלוקה המגדרית המקובלת כיום בספורט, והאם ניתן בכלל לייצר שיטת חלוקה אלטרנטיבית שאיננה מתבססת על מגדר אם כי על יכולות. 

לשם כך שוחחנו עם מורן סמואל, נציגת הספורטאים בוועדת הקלסיפיקציות של הוועד הפראלימפי העולמי, ובנוסף מדליסטית פראלימפית מריו 2016 בענף החתירה בסירה ושחקנית כדורסל כיסאות גלגלים בקבוצה מעורבת. סמואל הסבירה לנו שאחת הסיבות בהם קיימים יותר ענפים מעורבים בספורט הפראלימפי, הוא העובדה שפוטנציאל הנשים שיכולות לקחת חלק בתחרות נמוך יותר. כמות הגברים עם מגבלה באוכלוסייה גבוהה מכמות הנשים מסיבות שונות, וזאת בנוסף על החסמים החברתיים שלעיתים מרתיעים נשים מלעסוק בספורט באופן כללי. "בעקבות זאת גילו שזה עובד טוב ושאם את מספיק טובה אז זה ממש לא משנה מאיזה מגדר את מגיעה. יש קלעיות מעולות בעולם. וגם חץ וקשת למשל. אלו ענפים שאני חושבת שבגלל שלא צריך לרוץ, לקפוץ וכו', זאת אומרת זה לא בנוי על יכולות אתלטיות, אז ההבדלים בעצם מיטשטשים ומה שקובע זה רק מה דרגת הנכות."

 

איך עובדת קלסיפיקציה בספורט הפראלימפי?

"הכי קל יהיה להסביר את המושג דרך הדוגמא של קטגוריות המשקל בענף הג'ודו. בחורה במשקל 45 קילו לא מתחרה נגד 67 פלוס, כי זה לא פייר. ולכן יש קטגוריות משקל בכל מיני ענפים. באופן דומה בספורט הפראלימפי קיימות קלסיפיקציות לפי קטגוריות שונות. ניקח למשל את ההשוואה בין ספורטאית קטועת רגל לספורטאית בכיסא גלגלים שמשותקת בפלג גוף תחתון. אז כדי לצאת לריצה, קטועת הרגל מרכיבה פרוטזה ויוצאת לרוץ, ואני כדי לרוץ צריכה לדחוף כיסא גלגלים. מן הסתם לא נוכל להתחרות אחת נגד השנייה, כי זה לא יהיה פייר. אז כל הספורט הפראלימפי בנוי על קלסיפיקציות. כל ענף רשאי לבחור איזה סוגי מוגבלויות הוא מכליל וכיצד הוא מסווג את הנכויות האלו. בכדורסל בכיסאות גלגלים למשל יש ניקוד מ1 [עם מוגבלויות חמורות] עד 4 וחצי ויש גם 5 שזה בעצם אנשים ללא שום מגבלה שרוצים לשחק כדורסל כיסאות גלגלים [בליגות בלבד ולא בנבחרות]. ואז יש מקסימום ניקוד שאפשר לשחק על המגרש. למשל בארץ עד 14.5 נקודות בליגת העל. אז כשאת מרכיבה חמישייה היא לא יכולה לעלות בניקוד שלה על 14 וחצי נקודות ולכן את חייבת להשתמש בכל דרגות הנכות. גם לנשים למשל בענף הזה יש הפחתה של נקודה על בסיס שני הדברים שאמרתי קודם - יכולות פיזיות ועידוד שיתוף נשים בתוך קבוצות של גברים. אגב גם ילדים מתחת לגיל 18 מקבלים את ההפחתה הזו גם כדי לעודד קבוצות לשלב ספורטאים צעירים להצטרף וגם כי היכולות הפיזיות שלהם נמוכות יותר.

בדוגמא אחרת, בענף החתירה בסירה שאני משתתפת בו, קיימות שלוש קטגוריות - נשים בקלאס שלי שזה הקלאס עם הנכות הקשה ביותר, חותרות בסירת יחיד ויש קטגוריה זהה לגברים אבל אנחנו לא מתחרים אחד מול השני וגם הפערים בזמנים הם מטורפים, שזה רק יכול להמחיש לכן שמה לעשות, יש הבדלים פיזיים וזה שם. אבל יש קטגוריה זוגית שבה יש גבר ואשה באותה סירה ויש קטגוריית רביעייה שזה 2 גברים ו2 נשים באותה סירה ואז "השוות את התנאים" - שמת בסירת רביעייה שני שנים ושני גברים וכולם מתחרים באותה הסירה. ושם אין הפחתת נקודות."

​

 

האם לדעתך זה נכון להוריד נקודות לנשים בכדורסל כיסאות גלגלים, להתייחס לזה כמו שמתייחסים למעשה לקריטריונים של מגבלות? 

"בסופו של דבר המטרה היא לעודד קבוצות לשתף נשים. כשאת שחקנית טובה ההפחתה הזאת משמעותית. כשמאמן בונה חמישייה ויש לו שחקנית בקבוצה שהיא דומיננטית ויכולה לתת תפוקה, זה ממש יכול לשנות חמישיות ולהוות אקס פקטור ורואים את זה גם באירופה כששיחקתי שם. כמעט כל קבוצה שהיא קבוצה טובה יש לה לפחות ספורטאית אחת שגם מקבלת דקות משמעותיות. חשוב להגיד ברמת הנבחרות הלאומיות אין אפשרות לשחק בקבוצות מעורבות, אז בטווח הארוך זה מביא יותר נשים להשתתף כי זה מעודד איגודים לאפשר לנשים לשחק ומעודד מדינות לפתוח קבוצות נשים לאומיות שייצגו את המדינה"

 

 

האם לדעתך אפשר לעשות קלסיפיקציה גם בתחום המגדר [בספורט הלא פראלימפי]? כלומר לעשות קריטריונים לחלוקה ע"פ יכולות ולא ע"פ מגדר (במקום הפרדה לגברים – נשים)?

"אני חושבת שאפשר יהיה לעשות את זה. אפשר כבר היום לעשות מטה-אנליזה של כל כך הרבה מחקרים שכבר קיימים על יכולות של נשים, לנתח את זה ולקבוע איזושהי רמת ניקוד לפי תפקוד ולא לפי מגדר אבל זה יצטרך להישאר לדעתי לפחות בעשור-שניים הקרובים ברמה החובבנית בליגה נפרדת. למשל לעשות ליגה מעורבת שיהיה אפשר, כמו שיש בכדורסל כיסאות גלגלים, שמאמן לא יכול להרכיב יותר מ14.5 נקודות. אז גם - לקבוע איזשהו קריטריון איך לנקד ואז החמישייה חייבת להיות מורכבת מניקוד מסוים שאת לא יכולה לעבור אותו וזה משווה תנאים בין 2 קבוצות וגם מעודד את הקבוצות להיות יותר הטרוגניות, כמו בכדורסל כיסאות גלגלים שהוא ענף מאוד מכליל גם של נשים, של גילאים וגם של נכויות שונות. ואני חושבת שאם זה יוכיח את עצמו בליגות הנמוכות יותר ברמה העממית אז זה יוכל לטפס למעלה."

 

ואיך זה עבורך להתאמן עם גברים? או בקבוצה מעורבת?

"האמת שאני תמיד את ההרצאות שלי פותחת בסיפור הקלאסי שהייתי ילדה ספורטיבית מאוד והחבר הכי טוב שלי, שגדלנו מ-0 ביחד, נרשם לחוג כדורסל, וכשאני באתי להירשם לא הייתה קבוצה של בנות בגיל שלי. הייתה התחלה של קבוצה אבל הן כולן היו 3, 4 שנים מבוגרות ממני אז זה בכלל לא היה רלוונטי. ומצאתי את אמא שלי מתעקשת נלחמת שיתנו לי איזשהו אימון ניסיון ואז הגעתי לאימון עם הבנים וגיליתי שאני גבוהה בראש מכל הבנים. הייתי בת 9. אז בגילאים האלו הרבה פעמים אפילו יש יתרון לבנות על בנים לפחות ברמה הפיזית. אז זה הסיפור הפרטי שלי שככה התחלתי את קריירת הכדורסל שלי ואני הולכת לסיים אותה מתישהו עוד פעם עם בנים. 

בעצם אם את רוצה לשחק בכדורסל כיסאות גלגלים אז אין לך ברירה, את חייבת לשחק עם גברים, זה לא שיש לך אלטרנטיבה אחרת. ואם הרצון שלך הוא לשחק כדורסל אז את תמצאי את עצמך בקבוצת גברים. זה לא שאני יכולה לבחור לשחק עם נשים אבל אני לא עושה את זה."