קונפליקט ספורט ונשיות

מתוך מחקר: Murray Drummond, 2016

פברואר 2021

גבריות וספורט

הצד השני של קונפליקט ספורט-נשיות

מה בנים לומדים כשהם שומעים את החברים שלהם אומרים שהם משחקים כמו ילדה כשלא הולך להם? כשהם שומעים את המאמן אומר להם שהם רצים כמו כוסיות כשהם מפסידים במשחק?

מה הם לומדים על עצמם? מה הם לומדים על בנות? 

כשמדברים על קונפליקט בין ספורט ונשיות, אי אפשר להתעלם מהצד השני של המטבע- האופן שבו בנים קושרים גבריות עם כח והצלחה בספורט ועליונות על נשים. 

בהרצאת טד מצוינת של טוני פורטר מ-2010 על גבריות, הוא מספר מה קרה כששאל שחקן פוטבול בין 12 את השאלה "איך תרגיש אם המאמן יגיד לך בפני כל השחקנים שאתה משחק כמו ילדה?"

פורטר מספר "ציפיתי שהוא יגיד משהו כמו "אהיה עצוב", "אפגע מאוד", "אכעס" או משהו כזה. אבל לא. הילד אמר לי "זה יהרוס אותי". ואמרתי לעצמי "אלוהים, אם זה יהרוס אותו להיקרא ילדה, מה אנחנו מלמדים אותו על בנות?"

טוני פורטר מספר שכילד לימדו אותו ואת חבריו שגברים צריכים להיות אמיצים, חזקים, שולטים בלי רגשות חוץ מכעס, שגברים מובילים, ונשים צריכות למלא הוראות,גברים עליונים ונשים נחותות, גברים חזקים ונשים חלשות."

מילת קישור חוקרת בשם מוריי דראמונד בדקה כיצד העובדה שבנים גדלים אל תוך תהליך הסוציאליזציה, שפורטר מתאר, בא לידי ביטוי באופן בו הבנים הגדירו את הגבריות שלהם דרך הספורט. הקונטקסט שבו בנים גדלים בחברה המערבית הוא גורם משמעותי בדעות שהם הביאו לראיונות איתה. הוא השפיע על האופן בו הם התנהגו ופעלו, על סוג הספורט שהם בחרו או רצו לעסוק בו ועל הצפיות שהם האמינו שהם צריכים לעמוד בהן. 

דראמונד ראיינה ועקבה אחר קבוצת בנים במשך חמש שנים ובדקה את התפיסות שלהם לגבי ספורט וגבריות. בגיל 5-6 הילדים הגדירו ספורט אמיתי, ספורט שהם אוהבים, כספורט של דם. גם כשהמושג "ספורט של דם" יצא מאוצר המילים שלהם, עדיין ספורט גברי מבחינתם היה ספורט שהוא אגרסיבי ואלים כמו פוטבול או רוגבי. עבור אותם ילדים האופן בו הגוף שלהם נראה (חזק ועם הרבה שרירים), הביצועים שלו (במיוחד בהשוואה לבנות), וסוג הספורט שהם עוסקים בו (ספורט אגרסיבי ואלים) היו קריטיים להגדרת הגבריות שלהם ולאופן בו הם רצו שהסביבה תתפוס אותם. 

 

תובנה משמעותית במחקר הייתה האופן שבו הילדים הגדירו את הגבריות שלהם מתוך השוואה לבנות - מבחינתם ספורטאי שמראה כאב או חולשה בזמן פציעה מתויג כרך, והמשמעות של רךהיא פחות גברי, או במילים אחרות "נשי", ולהיות מוגדר כנשי הייתה הפגיעה האנושה ביותר בגבריות. עבור רבים מהילדים האינדיקציה היחידה לכח ולגבריות שלהם הייתה דרך ההשוואה והניגודיות שלהם לנשים. הם האמינו שגברים יכולים לפתח שרירים ובנות לא, שבנים יכולים להיות חזקים ולרוץ מהר ובנות לא. למרות שבאותו הזמן הם היו עדיין ילדים קטנים ללא כח או שרירים, עצם הידיעה כחלק מתהליך הפיכתם לגברים בעתיד יכלול שלב שבו הם יפתחו שרירים וכח, נתנה להם את הביטחון שבעתיד תהיה להם עליונות ביכולות שלהם על נשים ואולי אפילו על חלק מהגברים האחרים סביבם. 

התפיסות הללו יכולות להסביר מדוע נערה שמצליחה בספורט ומראה כח מתויגת מיד כ"בחורילה" או "אבו-גבר". כל הצלחה כזו מאיימת למעשה על העליונות הגברית, ולכן הדרך היחידה להסביר את הסיטואציה היא לתאר את אותה נערה או אישה כ"לא אישה", בדיוק כפי שגבר שמעז להביע חולשה או כאב יתויג מיד כ"לא גבר".

דראמונד מאמינה שהסיבה המרכזית לכך היא שסוגי הספורט הדומיננטיים, שאותם ילדים נחשפים אליהם בתקשורת, הם כאלו בהם יש יתרון לכח ולפיזיות, ונשים כמעט ולא מופיעות בהם. בנוסף המילים שלהן משקפות את האופן שבו לימדו אותם שבנים וגברים צריכים להיראות ולפעול ולהתנהג. דראמונד מציעה לשנות את התפיסות הללו דרך יצירת שיח אחר על גבריות כבר מגיל צעיר. להראות שיש קשת רחבה וסוגים שונים של גבריות שילדים יכולים להתחבר אליהם. תפיסה כזו תאפשר לילדים נערים וגברים להגדיר את עצמם מבלי הצורך לעשות זאת על חשבון היכולות של הנשים שסביבם. היא גם תאפשר להם להביע מגוון של רגשות, לחוש בנח עם מי שהם ולהרגיש פחות לחץ להוכיח את הגבריות שלהם דרך אלמנטים של אלימות והסתרת רגשות. 

יותר מזה, כאשר בנים ישחררו את עצמם מהצורף להגדיר את הגבריות והאיכות שלהם כספורטאים דרך העליונות על בנות, כך גם הבנות לא יחושו מצד אחד מבוכה מלהיות טובות, וגם לא יחושו שהאמירה שהן משחקות כמו נשים נאמרת באופן שמזלזל ביכולותיהן. 

 

לקריאה והאזנה נוספת:

Drummond, M. (2016). The voices of boys on sport, health, and physical activity. Child's play: Sport in kids' worlds, 144-156.

הרצאה של טוני פורטר "קריאה לגברים" https://www.ted.com/talks/tony_porter_a_call_to_men/transcript?language=he