הצטלבויות

פברואר 2021

צילום: Sport.Nature@

אחת מול כולם? 
על הספורטאיות דתיות שנלחמו על זכותן לעסוק בספורט מקצועני מול מוסדות הספורט הבינלאומיים.

ראיון עם נעמה שפיר ועורך דין אפריים ברק

"מאז ומתמיד אני משחקת עם חולצה מתחת לגופייה. היו כמה שנים ששיחקתי כך גם במסגרת נבחרת הנערות, אבל הפעם הראשונה שהתעוררה בעיה הייתה בגיל 19 במשחק של נבחרת העתודה. בדיעבד גיליתי שהאיגוד אמר שיש לי בעיה בריאותית בעור, ולכן הניחו לי לשחק עם החולצה. אבל אז אמרו לי שאסור לי לשחק עם החולצה ושאני צריכה לבחור, אז אמרתי שבלי חולצה מתחת לגופייה, אני לא משחקת. במשחק הראשון עליתי, וכל הבנות הפגינו סולידריות ועלו גם הן עם חולצות מתחת לגופיות, אבל די מהר אמרו להן: 'בנות מהר לכו תחליפו'. באותו טורניר חבשו אותי בכתפיים כדי שאשחק. זה היה לא נח ומאוד מגביל ואמרתי לעצמי שאני לא עושה את זה יותר. ניסינו למצוא כל מיני פתרונות - שרוולים אלסטיים, משהו שנראה כמו מגן... פעם אחת אני זוכרת ששיחקתי ולא הצלחתי לנשום. באיזשהו שלב הדיון הגיע לבית  הדין.לערעורים של פיב"א בברלין. נסעתי להשתתף בדיון בבוררות בבית הדין של פיב"א, אבל לא זכינו."

 

זהו סיפורה של נעמה שפיר, שחקנית כדורסל נבחרת ישראל ואליצור רמלה בכדורסל, שמצאה את הדרך לשלב בין אמונתה הדתית לקריירת כדורסל מקצוענית. סיפורה של נעמה מייצג את העובדה שמעבר לדילמות אישיות, חברתיות ותרבותיות שספורטאיות דתיות מקצועניות מתמודדות איתן, קיים גם קושי מול המוסדות והחוקים של עולם הספורט. חוקים שאינם מותאמים לאמונות ואורח החיים של ספורטאים דתיים וספורטאיות דתיות בפרט.

 

דוגמא למאבק דומה של כדורסלנית מול חוקי הלבוש של פיב"א, הוא של בילקיס עבדול-קאדיר. עבדול-קאדיר הייתה שחקנית כדורסל מוסלמית מצטיינת בתיכון ובקולג' בארה"ב. היא הייתה ידועה בתור השחקנית היחידה ששיחקה עם חיג'אב בקולג'ים. עבדול-קאדיר תכננה להמשיך את הקריירה שלה באירופה, אך אז גילתה להפתעתה שבארגון הכדורסל הבינלאומי (פיב"א) קיים חוק האוסר על ספורטאיות לשחק עם חיג'אב. הטיעון היה כי החיג'אב איננו בטיחותי. כמו נעמה שפיר, גם עבדול-קאדיר פנתה לפיב"א ולאחר מכן גם ערערה, אך בינתיים היא נאלצה לקטוע את קריירת המשחק שלה ולא הגשימה את הפוטנציאל שלה להפוך לכדורסלנית מקצוענית, בגלל החוק של פיב"א.

 

נעמה שפיר ועבדול קאדיר לא ויתרו על זכותן לשחק, ומאבקיהן הגיעו עד לבית הדין העליון לענייני ספורט, הנודע בשמו CAS - (Court of Arbitration for Sport). החלק המעניין הוא שבשני המקרים הטיעונים הרשמיים שהושמעו נגד הבקשות, היו טיעונים של בטיחות, למרות שבדיעבד היום מתאפשר לשחקניות לשחק עם חיג'אב או עם חולצה, כך שהטיעון הבטיחותי לא החזיק לאורך זמן.  נראה היה שמבין השורות המכנה המשותף לשני המקרים היה דווקא העובדה שמדובר בסממן דתי, ובבעיה השייכת לנשים ספורטאיות בלבד.[MS1] [WU2]  בשביל להבין לעומק את הסוגייה הזו ואת הרגישות הדתית והמשפטית שלה, שוחחנו עם עורך דין אפריים ברק, המשמש כבורר ב-CAS, וניסינו להבין בעזרתו האם הממסד לא מספיק רגיש לצרכים של ספורטאיות דתיות, או שבאמת קיימים אילוצים מהותיים ואובייקטיביים שאינם מאפשרים לו להיענות לבקשותיהן וצרכיהן של השחקניות הדתיות:

 

"דווקא הצורך של ארגוני הספורט הבינלאומיים למסגרת אחידה ושוויונית והוגנת ונקייה, גורמת להתנגשויות עם זכויות יסוד זכויות אדם אחרות. עצם הגדרת הצורך לקיים אירוע משותף על בסיס אחיד בהשתתפות לאומים ותרבויות שונות יכול לגרום למתחים והתנגדויות. זו סוגייה מורכבת מאחר ומדובר בשיח בין זכויות ליכולות פרקטיות. השאלה היא מנין מגיעות המגבלות? מדוע היו תקנות שאסרו על חיג'אב? מדוע יש תקנות שעושות שרוולים מתחת לגופייה? מדוע לקח כל כך הרבה זמן לשנות את החוק של החיג'אב? התשובה היא מאוד פשוטה. לפני 25 שנה השאלות הללו כלל לא עלו. אף אחד לא חשב שתהיה אישה דתייה שתעסוק בספורט מקצועני. אנחנו בתקופה שבה דברים משתנים.  גופי הספורט שמבצעים רגולציה ברמה הבין לאומית לא חשבו על זה. הם קבעו את כללי הלבוש לפי מה שהתאים למי שהיה בזירה. עד שהגיעו ספורטאיות כמו נעמה שפיר או בילקיס עבדול-קאדיר."

 

מנין לדעתך נובע הקושי להתאים את החוקים למקרים החריגים ואיפה עובר קו הגבול?

 

"אני חושב שהקו פשוט - המגבלה היחידה שאמורה להיות לגיטימית היא כאשר אותו אלמנט לבוש שהספורטאית מבקשת ללבוש הוא כזה שעשוי לפגוע ביתרון התחרותיות הספורטיבית או בבטיחות הפיזית. מעבר לזה יש עניינים שיווקיים, מה מצטלם טוב או לא טוב. קשה להגיד אם אלו שיקולים לגיטימיים אבל יש התנגשות מאוד קשה בין אינטרסים כלכליים לבין זכויות היסוד של אדם לקיים את מצוות הדת שלו או שלה. זו שאלה מאוד מורכבת. אני חושב שבסופו של דבר זכויות האדם הדתי יגברו על המסחרי. ואז יגידו לארגוני הספורט להסתדר ולמצוא את הדרך מול הספונסרים, שגם להם יש אוהדים מהדתות השונות. כבר היום יש חברות מסחריות כמו נייקי, שעלו על הפוטנציאל והתחילו לייצר חיג'אבים עם הלוגו שלהן.

"היום הועדות [ב-CAS] כבר יותר מבינות ומודעות לסוגיות הללו. אבל יש פה עוד זוויות וגורמים שיכולים להשפיע. למשל כשהופעל לחץ על פיפ"א לאפשר לשחקניות נבחרת איראן להופיע למשחקים עם חיג'אב, פיפ"א שינתה לבסוף את החוק על מנת לאפשר להן להשתתף, אך מיד קיבלה ביקרת מארגוני נשים צרפתיים שטענו ששינוי החוק פוגע בנשים בכך שהוא מקבע את הכפייה של איראן על נשים לעטות חיג'אב. הביקורת הזו נדחתה בסופו של דבר על ידי פיפ"א, בטענה שזו לא אחריותה לקבוע האם מדובר בכפייה או לא. אם אישה באה ואומרת שהיא רוצה לקיים את המצוות הדת, צריך לאפשר לה את זה. הסיפור הזה מזכיר גם את הסיפור של בילקיס עבדול-קאדיר."

 

בניגוד למקרה של עבדול-קאדיר, בית הדין העליון לא קיבל את הערעור של נעמה שפיר לגבי השרוול משום שטענה לחוסר אחידות בלבוש של הקבוצה. שאלנו את נעמה שפיר, מה דעתה על ההחלטה:

"בעצם המשמעות של הפסיקה הזו היא שאוכלוסייה שלמה לא יכולה לשחק. הפיתרון שנמצא מאז הוא שכל הנבחרת משחקת עם מדים שהם חולצה. כל עוד מדובר בחולצה אחת, ולבוש אחיד אז זה חוקי.

"בדיון עצמו היה טיעון שזה מסוכן אם יש חולצה מתחת לגופייה, אבל לדעתי הם בעיקר פחדו ממשהו תקדימי, ושספורטאים יבואו עם עוד בקשות. מאז בשנים ששיחקתי בנבחרת כל השחקניות לבשו מדי חולצה, והיום יש עוד שחקניות ששומרות בנבחרת ובנבחרות הצעירות, וגם שם עברו לשחק עם מדי חולצה. מבחינתי זה לא היה פיתרון אידיאלי, לא נהניתי מזה שבעצם כופים על שאר הבנות ללבוש משהו שהוא לא נח להן, או שהן היו מעדיפות שלא ללבוש, רק כדי שאני אוכל לשחק.לצערי ולשמחתי הייתי מספיק טובה כדי שילחמו בשבילי ושיצטרכו אותי ויקריבו את זה בשבילי וזה פתח את הפתח. כמו כל התיק שאני מגיעה איתו עם השבת ושעות האימונים. כנראה שאם כשהייתי צעירה וכשרק התחלתי, הייתה עוד מישהי באותה רמה, כנראה שהיו מעדיפים לקחת אותה. והיה לי מזל שהייתי מספיק טובה כדי שילחמו על זה."

המשא ומתן ששפיר ועבדול קדיר מנהלות מול גופי הספורט והחוקים שלהם מעניקים לנו הצצה על הדילמות והמחירים שספורטאיות דתיות נאלצות לשלם על מנת להגשים את חלומן בספורט מקצועני. המיקום שלהן כנשים וכדתיות שם אותן בעמדה כפולה של מיעוט מול מערכת שאינה מצליחה תמיד להבין, ואינה תמיד בנויה באופן שיכול לקחת בחשבון את הצרכים שלהן. אך האם הדבר יכול להשתנות? האם ככל שנראה יותר ויותר נשים דתיות לוקחות חלק במסגרות הספורט הן כספורטאיות והן בעמדות השפעה, כך יצטרכו לקחת בחשבון גם את הצרכים ואורח החיים שלהן?

 

 

לינקים:

ויקיפדיה על בילקיס עבדול-קאדיר:

https://he.wikiarabi.org/wiki/Bilqis_Abdul-Qaadir

 [MS1]שימי לב שכאן אנחנו נותנות פרשנות או אפילו ביקורת. צריך לקחת את זה בחשבון ולשקול אם זה מתאים

 [WU2]בעיני זה הערך המוסף שלנו. עשינו את גם בפוסטים אחרים. אנחנו מעלות שאלות, ושמות זרקור על מה שנמצא בין השורות. בשורה התחתונה אישרו את זה בסוף, אז להגיד שזה עניין בטיחותי זה קצת מופרך.

  1. וחא שבו משתתפות מחויבות להתחרות בלבוש שאיננו ביקיני ("צנוע"):https://www.ynet.co.il/sport/article/SyzA4lfGu...