טל צבר 15.jpg
קונפליקט ספורט ונשיות

פברואר 2021

צילום: טל צבר

ממי ילדות לומדות איך הן צריכות להיראות ולהתנהג?
על הקשר בין סיקור של ספורטאיות ודימוי עצמי   

כשאני שואלת ילדות ונערות ממי אנחנו לומדות איך בנות צריכות להתלבש ולהתנהג, הן עונות במקהלה: "מהחברה"

"אבל מי זאת החברה?" אני מקשה ושואלת. 

     ה"חברה" היא שילוב של כל מיני דברים: ההורים שלנו, הגננת , המורה, החברות והחברים לכיתה. אבל אם יש משהו שמשותף מכולנו הוא מקורות המידע שאנחנו יונקים מהם ומעצבים את התודעה שלהן, בין אם במודע או שלא במודע.

אחת הדוגמאות הבולטות שתפסו את תשומת ליבי לפני כשנתיים, הייתה כותרת ראשית במדור הספורט על דריה בילודיד, שבגיל 17 הייתה לאלופת העולם הצעירה אי פעם בענף ג'ודו. לא בכל יום נמצאת ספורטאית בכותרות הראשיות של מדורי הספורט, כך שלכאורה יש כאן השפעה חיובית. אך הכותרת הראשית לא התייחסה להישג של בילודיד. למעשה הכותרת אפילו לא הזכירה את שמה. כותרת הכתבה הציגה אותה כך : "עלתה על המסלול: הדוגמנית שעשתה היסטוריה בג'ודו".

רק מי שהתעניין או התעניינה באותה דוגמנית שיש לה גם קשר לג'ודו, זכה לקרוא גם על ההישגים הספורטיביים המרשימים שלה. והמסר הסמוי? אם תהיי מספיק יפה, תזכרי שיכתבו גם על הישגייך הספורטיביים. 

     מחקרים מראים שבנוסף לאחוז הסיקור הנמוך של נשים ספורטאיות אופן הסיקור הוא משמעותי גם כן. לרוב ספורטאיות מוצגות מחוץ לקונטקסט של הספורט, באופן ששם דגש על איך שהגוף שלהן נראה ולא על מה שהוא יודע לעשות. במקרים הנדירים שהן ספורטאית בכל זאת  מוצגת בזמן פעולה, או יש דגש על ההישגים שלה, נזכה לשמוע הרבה על המאמן שלה, על הילדים שלה ועל בעלה, ולרוב גם ברשימת טוקבקים שמטילים ספק בנשיות שלה. 

     ילדות שלומדות שיותר חשוב כיצד הגוף שלהן נראה מאשר מה הוא יכול לעשות, מפנימות את תפיסת העולם הזו גם כלפי עצמן, וחוות פרדוקס פנימי בין הצורך להיות ספורטאית טובה ובו בזמן "אישה טובה". פעמים רבות אני שומעת נערות שמתחברות דווקא לתמונות שמציגות את הספורטאית בבגדים יפים או בתנועות פאסיביות, שמדגישות בעיניהן גם את הנשיות של הספורטאית, ונראות "יפה". אך כשאני שואלת אותן מה הן חושבות על אותה ספורטאית, והאם לדעתן היא מצטיינת במה שהיא עושה, הן נוכחות לדעת שאין להן כל דרך לדעת זו מהתמונה, ושלמעשה התמונה הזו אינה מייצגת דבר מהספורטאית עצמה. מצד שני כשאנחנו מתבוננות בתמונות של ספורטאית בפעולה (חובטת בכדור, מתאמצת, צועקת) גם כאן ניתן לראות תגובות אמביוולנטיות. מצד אחד הערצה לכח ולעצמה וליכולת שלה. ומצד שני תגובות של רתיעה, של מבוכה, אפילו סלידה מהמראה שנתפס גברי או אגרסיבי. 

     דימויים תקשורתיים של ספורטאיות משחקים תפקיד מפתח בגיבוש הזהות המינית והתפתחותם של בני נוער, אשר נמצאים בשלב החקירה של הזהות המינית והמגדרית שלהן/ן. הם משפיעים על יחסן של ספורטאיות צעירות לגופן באופן ישיר ועקיף. דימויים ששמים דגש על איך הגוף נראה ולא על מה הוא יודע לעשות, עשויים להוביל לכך שנערות מתבגרות לומדות להתייחס לגופן כאל אובייקט ולא כאל כלי שיכול לסייע להן לממש את המטרות שלהן. הן לומדות לזהות נורמליות עם שלמות. בסרט הדוקומנטרי של מרכז טאקר  לחקר נערות ונשים בספורט, ד"ר ניקול  לבוי, שמנהלת את מרכז טאקר, מסבירה שדימויים סקסיים של ילדות ונשים מובילים לתפיסות פסיכו סוציאליות שליליות כמו: דימוי גוף נמוך, הפרעות אכילה, דיכאון, חרדה, חוסר ביטחון ומסוגלות עצמית. 



"הן בחרו להצטלם ככה"

 

     זו התגובה הנפוצה של ספורטאיות צעירות לתמונות של ספורטאיות בבגד ים, עירומות. כאלה שיש עליהן קונצנזוס כמעט מלא. "זו ממש פורנוגרפיה", הנערות אומרות לפעמים. אך האם זו באמת בחירה שלה? האם לרוב הספורטאיות יש באמת הזדמנות להחליט כיצד הן הצטלמו. האם באמת יש בידן את האפשרות המלאה לבחור?

כמה נשים נמצאות בעמדות של כתבות, צלמות, עורכות ומו"ליות בעיתונות הספורט?

חשוב לזכור שייצוג של ספורטאיות בתקשורת משקף את התפיסות בחברה הכללית. לכן כשאישה מצליחה בספורט שנתפס כגברי, היא נתפסת כפולשת לא רצויה לעולם הספורט. כמו עולם הספורט, גם המדיה תומכת בגישות האלה, ומאשררת  אותן  על ידי הצגת הספורטאיות לפי המסגרת המגדרית המקובלת לנשים. כזו שמכירה רק בנשיות הטרוסקסואליות ואמוציונליות, תכונות שבאופן מיידי אנחנו רגילים לחבר לנשיות, ונרתעת מלהדגיש תכונות עמו אסרטיביות ותחרותיות שאינן  מתיישבות עם הסטריאוטיפ הנשי המגדרי. כך התקשורת נשארת נאמנה לנורמות המגדריות החברתיות ומעניקה לציבור את מה שהוא מאמין בו או רוצה להאמין בו. לספורטאית שרוצה לקבל חשיפה לרוב לא נותרת ברירה אחרת אלא להתיישר לערכים הללו, אם מתוך רצון להוכיח את ה"נשיות" שלה, ואם מתוך רצון לקבל איזושהי חשיפה למה שהיא עושה שתאפשר לה להמשיך ולהתפרנס מהעשייה שלה. 

     יחד עם זאת, חשוב לזכור, שככל שספורטאיות יחושו יותר בטוחות במה שהן עושות, ויחושו גאווה על מה שהגוף שלהן יודע לעשות, כך הן יוכלו לחוש בנח עם ייצוגים שמראים את העצמה והיכולות של הגוף שלהן. בשנים האחרונות אני יכולה לראות את השינוי הזה קורה, עם העלאת המודעות ובעיקר בקרב ספורטאיות שמשחקות ברמות המקצועיות הגבוהות ורואות את הספורט התחרותי כדרך חיים וכמרכיב משמעותי בזהות שלהן.

 

לקריאה וצפייה נוספת:

לינק סרט דוקומנטרי של מרכז טאקר:

 

https://video.tpt.org/video/tpt-co-productions-media-coverage-female-athletes/

https://www.researchgate.net/profile/Traci-Giuliano/publication/226155377_He%27s_a_Laker_She%27s_a_Looker_The_Consequences_of_Gender-Stereotypical_Portrayals_of_Male_and_Female_Athletes_by_the_Print_Media/links/57e6a3a308ae9e5e4556fd98/Hes-a-Laker-Shes-a-Looker-The-Consequences-of-Gender-Stereotypical-Portrayals-of-Male-and-Female-Athletes-by-the-Print-Media.pdf



Knight, J. L., & Giuliano, T. A. (2001). He's a Laker; she's a “looker”: The consequences of gender-

stereotypical portrayals of male and female athletes by the print media. Sex roles, 45(3), 217-229.

   248 Raney, A. A., & Bryant, J. (Eds.). (2009). Handbook of sports and media. Routledge.

.