סקר מגרשים 2.webp
Soccer
Soccer Player

צילום: יהודית כהנא

ספורט, כלכלה ומגדר

נלחמות על מגרש משלהן
כיצד נוצר חוסר שוויון בחלוקת המתקנים וכיצד מייצרים שינוי?

כשהתחלתי לאמן ילדות בשכונת רמות בבאר שבע, קיבלנו את המגרש היחיד שלא היה תפוס על ידי הבנים - מגרש הקט-רגל בביה"ס התיכון של השכונה. המגרש היה פתוח לציבור, מה שאומר שכמעט בכל אימון רבתי עם בני נוער על המגרש וכמובן שגם לא הייתה תחושת ביטחון במגרש משום שכל אדם זר יכול היה להיכנס באופן חופשי. להגיע למגרש בימי החורף שמחשיכים מוקדם לא היה סימפטי, בטח שלא לילדות קטנות שרק רוצות ללכת לחוג. בעקבות המצב הבלתי אפשרי שנקלענו אליו, הורים רבים שרצו לרשום את בנותיהם לחוג, החליטו בסופו של דבר לוותר. ולמרות המצב הקשה, יחד עם התלונות שלי ושל ההורים, כשהקימו מגרש חדש במתנ"ס שנפתח בשכונה, לא תכננו להעביר אותנו לשם משום שהייתה עדיפות לחוגים אחרים - של בנים. רק לאחר מאבק בשיתוף ההורים וועד השכונה ועירוב של בכירים ובכירות בעיריית ב"ש, הצלחנו לקבל זמנים במגרש החדש, מה שאיפשר לילדות לזכות לתנאים הרבה יותר טובים ובטוחים עבורן.

 

המקרה הזה הוא רק דוגמא אחת מני רבות הנוגעות לקשיים שנשים נתקלות בהם במגרשים ובאולמות הספורט. שדולת הנשים פירסמה ביולי 2021 את "סקר מגרשי הכדורגל" שבדק את הקצאת ומצב המתקנים בליגת העל בכדורגל נשים (לינק לכתבה בתגובות). הסקר חשף את העוולות ואי-השוויון ששחקניות כדורגל בישראל נאלצות לחוות מידי יום. על פי תוצאות הסקר, 95% מהקבוצות בליגת העל מתאמנות על חצי מגרש, 88% מדווחות על חוסר התאמה בין כמות האימונים הנדרשת לכמות היחידות בפועל במגרשים ורק קבוצה אחת דיווחה על כמות אימונים מספקת. בנוסף, ל-25% מהקבוצות אין איפה לארח משחקי בית. ו-25% נאלצות להתאמן בלילה.

 ביולי 2021 פרסמה שדולת הנשים את "סקר מגרשי הכדורגל" שבדק את הקצאת ומצב המתקנים בליגת העל בכדורגל נשים. הסקר חשף את העוולות ואי-השוויון ששחקניות כדורגל בישראל נאלצות לחוות מידי יום. על פי תוצאות הסקר, 95% מהקבוצות בליגת העל מתאמנות על חצי מגרש, 88% מדווחות על חוסר התאמה בין כמות האימונים הנדרשת לכמות היחידות בפועל במגרשים ורק קבוצה אחת דיווחה על כמות אימונים מספקת. בנוסף, ל-25% מהקבוצות אין איפה לארח משחקי בית. ו-25% נאלצות להתאמן בלילה. ניסינו להבין כיצד נוצרת אפלייה במתקנים ציבוריים שלכאורה אמורים להתחלק באופן שוויוני, ומה ניתן לעשות כדי לייצר שינוי. 


 

טל הוכמן.jpg
 "הרשויות המקומיות מקבלות כסף אך אינן חושפות לציבור כיצד הוא מחולק מבחינה מגדרית ואין לנו יכולת לדעת אם הוא מגיע לילדות ונשים. כשאין חוות דיווח, אין למעשה מנגנון שמאלץ את הרשות לעמוד בדרישות, וכך נוצרת התחושה הכללית שללא קשרים עם העירייה ועם מנהלי המגרשים לא תוכלי למצוא זמן לקבוצה שלך לשחק במגרש תקין."

טל הוכמן , מנהלת קשרי ממשל בשדולת הנשים

כיצד ניתן למדוד אי שוויון בחלוקת מתקנים?

 

למרות שבניית תשתיות כמו מגרשים ואולמות ספורט ממומנת מכספי ציבור, ספורטאיות עדיין מודרות מהם ומקבלות נתח זעום ביחס לגברים ובנים. הפרופסור לכלכלה, דיוויד ברי מאוניברסיטת דרום יוטה בארה"ב, מצא שקיים אי-שוויון מהותי בהקצאת מגרשי ספורט לנשים. בארה"ב אמנם כמעט ואין תמיכה ממשלתית בספורט, אך דווקא במקום שכן יש סיוע ממשלתי – בבניית התשתיות, נוצר אי-שוויון ברור בכך שמי שנהנה מהן ומכספי הציבור שהושקעו בבנייתן הם בעיקר גברים. אי-השוויון בא לידי ביטוי גם בצורה עקיפה דרך הקושי למשוך קהל וחסויות למשחקים של נשים, שמתקיימים בשעות מאוחרות ובמגרשים קטנים. גם בישראל ההשקעה הממשלתית בתשתיות ובמשאבים, שאמורה להיות לטובת כלל הציבור, לא מגיעה בסופו של דבר לקהל הספורטאיות, מה שפוגע משמעותית בקידום ספורט הנשים.

כיצד אופן חלוקת המשאבים מייצר אי שוויון בין גברים לנשים?

טל הוכמן, מנהלת קשרי ממשל בשדולת הנשים, מסבירה מדוע צריך להקצות מגרשים באופן שוויוני:

" חוסר השוויון בחלוקת המשאבים והנגישות למתקני הספורט מונע את צמצום אי-השוויון המגדרי בחברה. אין שום סיבה שאנחנו כנשים ואתן כשחקניות תקבלנה פחות ממקבילינו הגברים. אין סיבה לקבל אמירות כמו: 'תסתדרו בשוליים' ו-'למה אתן בוכות על דשא סינטטי'. שוויון הוא הזכות הכי בסיסית שיש, והצורה שבה החברה מתייחסת לנשים בספורט מייצגת את התפיסה כלפי מקומן של נשים בחברה. מעבר לכך, העיסוק בספורט, הן לנשים והן לגברים, מפתח יכולות ותכונות שהוכחו כחוזקות בתחום היזמות ובשוק התעסוקה בכלל ואין סיבה שילדות ונשים לא יקבלו את היתרונות האלו." הוכמן מציינת שלוש בעיות עיקריות הנוגעות לשימוש במתקנים.

 

1-1-837x1024.jpg
1-837x1024.jpg

אינפוגרפיקה: מתוך סקר שדולת הנשים

בעיות מרכזיות בשימוש במתקנים

איכות המתקנים

 מעבר למגרש או אולם, המתקן צריך לספק גם מלתחות, מקום לציוד אישי, שירותים ועוד. בדרך כלל נשים ונערות משובצות למגרש עם תנאים ירודים ולפעמים אפילו לא תקינים. ובנוגע למגרש עצמו - לפעמים מזיזים את הנשים/ילדות לשחק על חצי מגרש או על השוליים כי הבנים או הגברים צריכים להתאמן באותו הזמן והם נחשבים "כיותר חשובים". לעיתים זה אפילו מסכן אותן.

 זמני האימון

גברים והבנים מקבלים את השעות הכי טובות. נשים וילדות מתאמנות בשעות מאוחרות, לעיתים קרובות מאוחרות מאוד. בסקר שערכנו ניתן לראות שילדות יכולות להתאמן גם בשעה 8 בערב. המשמעות היא שחלק מההורים יוותרו לשלוח את בתם לחוג - גם בגלל השעה או בגלל שהם לא יכולים להסיע. גם מבחינה בריאותית מדובר בפגיעה באותן ילדות משום שאימון בשעה מאוחרת משפיע לרעה על ההתאוששות והשינה לאחר האימון

חלוקת השימוש במתקנים

יש מצבים שבהם נפתח מגרש חדש והקבוצות של הנשים אפילו לא מספיקות להירשם וכבר כל הסלוטים נתפסים ע"י הגברים. אין בקרה ורגולציה ואין למי לבוא בטענות - אם לא תפסת, אין מקום. מעבר לזה שבאופן היסטורי בנים נמצאים בספורט ובמגרשים הרבה יותר זמן ולכן קשה להכניס נשים ובנות

 

כיצד מתבצעת ההקצאה והפיקוח על חלוקת המגרשים?

 

הבעיה המרכזית בכל הנוגע לשימוש במגרשים היא שלמעשה אין פיקוח על הקצאת השימוש בו, למרות שהוא אמור להיות מחולק באופן שיוויוני בהתאם לחוק במדינת ישראל:

"נושא המגרשים הוא בעייתי משום שלא קיימת בקרה על הקצאת המגרשים של הרשויות המקומיות, וזאת למרות שהן מקבלות תמיכות ממשרד הספורט. משרד הספורט הוא תחת חוק יסודות התקציב ומחויב לשיוויון מגדרי בתקציב שלו. אך למרות שרשויות מקומיות מקבלות כסף דרך סל הספורט, ואיגודים מקצועיים מקבלים תמיכות ישירות מהמשרד, לא קיימת חובת דיווח ושקיפות על אופן חלוקת המשאבים שלהן. הרשויות המקומיות מקבלות כסף אך אינן חושפות לציבור כיצד הוא מחולק מבחינה מגדרית ואין לנו יכולת לדעת אם הוא מגיע לילדות ונשים. כשאין חובת דיווח, אין למעשה מנגנון שמאלץ את הרשות לעמוד בדרישות, וכך נוצרת התחושה הכללית שללא קשרים עם העירייה ועם מנהלי המגרשים לא תוכלי למצוא זמן לקבוצה שלך לשחק במגרש תקין."

 


"המטרה היא לא לקבוע זמן מגרש ששמור לנשים ובגלל שלא יהיה לו ביקוש אז הוא יישאר ריק. אנחנו מאמינות שמדובר במעגל שמזין את עצמו וברגע שיהיה זמן ששמור לנשים אז מהר מאוד הוא יתמלא. יכולים להיות הרבה פתרונות לזה, אפשר שהקבוצות יגישו בתחילת השנה בקשות לזמני מגרש וכשהעירייה תבוא לשבץ את הקבוצות היא תיקח בחשבון את הנושא המגדרי."


 

כיצד מקדמים שוויון בהקצאת מתקנים ומגרשים?

איך בכלל ניתן לדעת מה תהיה הדרישה לשימוש בתקנים ע"י נשים? האם ייתכן מצב שלא יהיו מספיק משתתפות?

"המטרה היא לא לקבוע זמן מגרש ששמור לנשים ובגלל שלא יהיה לו ביקוש אז הוא יישאר ריק. אנחנו מאמינות שמדובר במעגל שמזין את עצמו וברגע שיהיה זמן ששמור לנשים אז מהר מאוד הוא יתמלא. יכולים להיות הרבה פתרונות לזה, אפשר שהקבוצות יגישו בתחילת השנה בקשות לזמני מגרש וכשהעירייה תבוא לשבץ את הקבוצות היא תיקח בחשבון את הנושא המגדרי."

 

החדשות הטובות הן שסקר המגרשים בענף הכדורגל שפורסם על ידי השדולה רק בשנה שעברה קיבל סיקור רחב, וכיום הן עובדות על סקר זהה שבוחן את המצב בענף הכדורסל. בנוסף, הגישה שדולת הנשים הצעת חוק יחד עם ח"כ שפע בכנסת הקודמת לגבי נגישות שווה למתקנים במשרד הספורט. הצעת החוק הזאת שהוגשה בכנסת האחרונה לא הספיקה לעלות להצבעה אך השדולה פועלת לקדם אותה בכנסת החדשה.

  

 

 

 

לפני מספר שבועות התפרסם באתר "וואן" (לינק לכתבה בתגובות) שמשרד הספורט הוציא קול קורא להקמת קומפלקסים חדשים של מגרשי כדורגל – ואחד התנאים הוא ששליש מהפעילות יוקצה לנשים. לדברי טל הוכמן משדולת הנשים, הרעיון נשמע טוב אולם הוא לא פותר את הבעיה שקיימת עכשיו בשטח:

"התכנית של משרד הספורט נשמעת מצוינת על הנייר אבל בפועל מדובר על יעדים ל-2030 כשהמצב הנוכחי בשטח רע מאוד. גם בתוך העיריות מדברים על כמה הבעיה של המתקנים היא חמורה. אני מאמינה שב-2030 לא נסתפק ברק 30 אחוז מזמן המגרש אלא הרבה יותר, אז מעט סקפטית אבל שמחה לראות שיש איזשהו רצון מסוים להגדיר גישה של זמן מתקנים ומגרשים לנשים."