המדריך לסיקור שוויוני
המתעמלות הגרמניות מחליפות את בגד הגוף בטיץ ארוך

הסיפור של ביגוד הספורט הוא הרבה מעבר למדים. הוא מייצג ערכים ונורמות של השחקניות ושל החברה, שלעיתים רבות מתנגשים אחד בשני. ביום ראשון נבחרת גרמניה התחרתה במוקדמות התעמלות המכשירים באולימפיאדה, סיימה במקום התשיעי ולא הצליחה להעפיל לשלב הגמר. אבל למרות כל זאת, הן עשו הישג אחר בכך שלראשונה עשו מה שנבחרות אחרות לא עשו מעולם, ובחרו לעלות עם בגד-גוף מלא. האם זה ייתן לגיטימציה לבנות ולנשים לבחור את הלבוש המתאים והנוח להן בענף ההתעמלות ובענפים אחרים? רק הזמן יגיד 

תמונה: סיף של שטרסטוק + מלל: "כיצד לסקר ספורטאיות וספורט נשים בצורה מאוזנת ומעצימה? המדריך לסיקור שיוויוני של נשים בספורט, טוקיו 2021"

מגרש משלה בשיתוף סיקור שיוויוני

​

הגיע הזמן לסיקור שיוויוני, מאוזן ומכבד של נשים בספורט – המדריך לסיקור נשים בטוקיו 2021:

"היא שוחה כמו גבר", "ילדה מתלהבת", " זה כאילו הן מסתלבטות בקניון"... אלו רק שלוש מבין מגוון התבטאויות סקסיסטיות שנאמרו על ספורטאיות אולימפיות שזכו בזהב, על ידי שדרני ספורט בארץ ובעולם באולימפיאדה הקודמת [1]. עוד שבועיים תחל האולימפיאדה בטוקיו ויש בה ייצוג של 49% ספורטאיות נשים. הישג כביר. אבל האם תקשורת הספורט באמת מתייחסת אליהן כשוות בין שווים?

מחקרים רבים מצביעים על העובדה שמעבר לעובדה שספורטאיות מקבלות פחות סיקור חשיפה וסיקור תקשורתי. הכמות והאיכות של סיקור ספורט נשים מתארת את הדרכים בהן מעצימים ומחזקים את ספורט הגברים בעוד שספורט הנשים נותר מוחלש ושולי [המחקר שעדי צוטטה ממנו]. זו פרקטיקה שמאפשרת את שימורו של ספורט הגברים כספורט הגמוני. טענה נפוצה הינה שספורט נשים צובר פחות עניין מספורט נשים, אולם כמות ואיכות השידורים תורמת באופן ישיר לתפיסות לגבי ספורט. כאשר התקשורת מסקרת את ספורט הגברים בכמות ובאיכות גבוהות, בעוד שאת הנשים הרבה פחות, זה גורם בהמשך ליצירת ביקוש לספורט גברים ובמקביל מגביל את החשיפה וההתעניינות של הקהל בספורט הנשים. [המחקר שעדי צוטטה ממנו]. דוגמא פשוטה היא ליגת העל בכדורגל נשים בישראל. אם לא ניתן למצוא מידע על הליגה באינטרנט ואין כתבות או שידורים של המשחקים, לקהל מאוד קשה להתחבר ולעקוב אחרי הליגה, בעוד שבליגת העל בכדורגל גברים ניתן לקרוא מגוון כתבות ושידורים ולמצוא בקלות רבה דרכים להתחבר ולקבל מידע על הליגה. גם הדרכים שבהן המדיה מסקרת ספורט נשים לעומת גברים יכולה לגרום לכך שספורט נשים נתפס מעניין ואטרקטיבי פחות מספורט הגברים [המחקר שעדי צוטטה ממנו]. למשל אם הכתבות על ספורטאיות אינן עקביות לעיתים אף מתעמקות בנושאים אישיים ולא מקצועיים, הן והענף נתפסים כפחות רציניים.

 גם כאשר מסקרים ספורט נשים, הוא שונה מזה של הגברים. בעוד סיקור של ספורטאים גברים מתייחס ברובו ליכולות ולהישגים הספורטיביים שלהם, סיקור של ספורטאיות מתמקד פעמים רבות במראה שלהן, בחייהן האישיים (ופרט כל מה שקשור לזוגיות, אימהות) או רכילות, וזאת על חשבון הצגת היכולות הספורטיביות שלהן [5-6] .. במקרים רבים סיקור ספורט נשים מתקשר לאירועים יוצאי דופן, חד פעמיים או מעוררי מחלוקת, ולא בהקשר של התחרות עצמה[המחקר שעדי צוטטה ממנו].  דוגמאות?  גורם משמעותי נוסף הוא הגורמים המשפיעים על הסיקור עצמו. במחקר של [המחקר שעדי צוטטה ממנו] נמצא כי הרוב של האנשים שכותבים ועורכים את הספורט כיום הינו גברים. 94% מהעורכים, 89% מהעוזרי-עורכים ו-87% מהכתבים בארה"ב הינם גברים. אפשר להעריך שהמצב בארץ דומה.

​

ד"ר עלינא ברנשטיין מסבירה שמצד אחד חל היום שינוי לטובה באירועים גדולים כמו המשחקים האולימפיים, בהם הכיסוי הוא כבר יותר פרופורציונאלי לכמות המתחרות ויותר מודע מגדרית מאשר בעבר. יחד עם זאת, כשאנחנו בוחנים את מה שנאמר בין השורות, אנחנו רואים שמסרים דומים שמורידים מערכן של הספורטאיות ממשיכים לעבור, רק בצורה סמויה יותר.  הסיקור של אולימפיאדת ריו בארץ ובעלם סיפק לנו מגוון דוגמאות לכך. מאז הועד האולימפי עמל על תוכנית אסטרטגית ענפה לקידום שיוויון מגדרי שכוללת 25 המלצות בתחומי הספורט, כספים, ממשלה ועוד. ההמלצה ה-12 מתייחסת באופן ישיר לקידום סיקור מאוזן ולא סקסיסטי של נשים בספורט. כחלק מהתוכנית, הוא הוציא מסמך שמתייחס להמלצה זו ומפרט כיצד גופי התקשורת יכולים לקדם סיקור נשים מאוזן [2]. ההמלצות העיקריות של הועד האולימפי כוללות בין היתר שיוויון בזמן המסך, בחירת תמונות שמראות ספורטאיות בצורה מכבדת ולא סקסיסטית (לדוגמא – בחירת תמונות שמשדרות עוצמה, כח ומהירות ע"פ כאלו שמייצגות עדינות, רכות ואלגנטיות) ושימוש בשפה מתאימה.

מחקר שבחן את הסיקור התקשורתי של נשים ספורטאיות בארה"ב לאורך 30 שנה, חילק את האופן שבו מוצגות ספורטאיות לארבע קטגוריות מרכזיות: [Cooky, C., Messner, M. A., & Hextrum, R. H. (2013)]

1. סיקור איכותי ומכבד של ספורט נשים (יחסית נדיר)

2. סיפורים בעלי אופי מיני

3. ריבים, העלבות, וסקנדלים

4. ספורטאיות נשים כאמהות, בנות זוג או בנות של...

בשנים האחרונות עולה הדרישה והמודעות לסיקור של ספורט נשים. אך לעיתים קרובות אנשי התקשורת עצמם אינם בהכרח מודעים להטיות החברתיות שמשפיעות על הסיקור שלהם.  על מנת לחשוף את  את ההטיות המגדריות הסמויות יותר או פחות בצורת הסיקור של ספורטאיות נשים, ולהבין איך לסקר נשים ספורטאיות בצורה חיובית ומעצימה, עלינו לשאול מספר שאלות שיאפשרו לנו להבין ולשפר את הסיקור של ספורט הנשים:

• באילו דרכים אמצעי תקשורת מכסים אירועי ספורט גברים ונשים?

• מהי כמות הכיסוי הניתן לספורט הגברים ומה כמות הכיסוי הניתן לספורט נשים?

• האם הדגשים והערכים של ההפקה והסיקור של ענפי ספורט גברים שונים מזה של נשים? וכיצד?

• מהי איכות הפרשנות בספורט הגברים לעומת הנשים?

• האם ספורט הנשים מכוסה באופן שמדגיש יכולת ספורטיבית או באופן שמציג תמונה לא רלוונטית או מקטינה של ספורט הנשים?

• האם הסיקור מתמקד בהיבטים התחרותיים של ספורט הנשים, כולל משחקים או תחרויות, נקודות שיא במשחק, תוצאות וסטטיסטיקה?

• האם הסיקור מציג פן מיני/סקסיסטי, מחפיץ או מזלזל?

אז מה שדרים/ות וכתבים/ות יכולים לעשות ע"מ לסקר ספורטאיות וספורט נשים בצורה מאוזנת ומעצימה?

כדי לענות על השאלה הזו , בנינו עבורכם מדריך מקוצר עם כללי מפתח לסיקור שיוויוני ומאוזן של נשים בספורט בעזרת כמה דוגמאות למשפטים, הבעיות, ואיך ניתן לשנות אותם:

חברתה לנבחרת, אליזבת זיץ, מסבירה את החשיבות שהן רואות בבחירתן לעלות עם בגד-גוף מלא לתחרות האולימפית גם על מתעמלות אחרות:
"המהלך הזה רלוונטי לכל מתעמלת שאולי מרגישה חוסר נוחות או אפילו הפיכה לאובייקט מינית בתלבושות הרגילות. לדעתנו לכל מתעמלת צריכה להיות האופציה להחליט באיזה סוג של בגד גוף היא מרגישה יותר בנוח, ועם זה לעשות התעמלות".