הצטלבויות
יוני 2021
הצטלביות של ספורט, מגדר ומיניות
האם יותר קל או יותר קשה להיות ספורטאית לסבית?
למרות הייצוג הגבוה של נשים לסביות בענפי ספורט רבים ומקומן המרכזי במאבק לקידום ספורט נשים לאורך השנים, המאבק על זהותן המינית נותר מודר ומושתק הן מתרבות הספורט המסורתית (לנסקי, 2003), והן מהשיח הפמיניסטי לקידום ספורט נשים (הרגריבס, 2004).
ממבט ראשון דווקא היה מצופה שנשים לסביות יקחו חלק מרכזי בשיח הספורט הפמיניסטי (לנסקי, 2003). פמיניסטיות לסביות במדינות המערב דווקא היו מעורבות לאורך השנים באופן מרכזי בתנועה הפמיניסטית, הן כאקטיביסטיות והן כחוקרות של ספורט ומיניות (הרגריבס, 2004). סיבה נוספת היא העובדה שקיים מכנה משותף רחב בין המאבק הפמיניסטי על הגדרת הזהות של נשים ספורטאיות, ובין מאבק של נשים מקהילת הלהט"ב על הזהות המינית והמגדרית שלהן. בשני המקרים מדובר בנשים אקטיביסטיות שהגדרת הזהות הנשית שלהן אינה מתיישבת עם ההגדרה של הנשיות ההגמונית (לנסקי 2003) .
חלק גדול מהמאמצים של התנועה הפמיניסטית בספורט בעשורים האחרונים הופנה לניסיון לשנות את המשמעות של מה זה אומר להיות אישה שהיא גם ספורטאית, כדי להתמודד עם הקונפליקט התמידי שספורטאיות חוות בין האופן שבו החברה מגדירה "נשיות" ובין התכונות הנדרשות מהן כדי להיות ספורטאיות טובות ומצליחות. פעילות פמיניסטיות בתחום הספורט פעלו ופועלות כדי לשנות תפיסות חברתיות כך שתכונות כמו כח פיזי, קבלת החלטות תחת לחץ, וקבלה של הגוף, יוכלו להתיישב עם תפיסות של נשיות, מבלי שנשים יצטרכו להתנצל על התכונות הללו. מהבחינה הזו, ניתן היה לצפות שזירת הספורט תהיה דווקא קרקע נוחה ובטוחה עבור רוב הנשים הלסביות שמלכתחילה מערערות על הגבולות של הזהויות הנשיות המסורתיות, ושדווקא נשים הטרוסקסואליות יחוו יותר הדרה בסביבת הספורט שמתנגשת ראש בראש עם ההגדרות המסורתיות של נשיות. (לנסקי 2003)
שני טל, מייסדת She Sports, פלטפורמת ספורט לקידום ופיתוח נשים, מספרת שכשחקנית כדורסל, היא תמיד ראתה יתרון דווקא לשחקניות הלסביות על פני השחקניות ההטרוסקסואליות מבחינת ההתמודדות עם הסטיגמות על הנשיות שלהן. "בניגוד לחברותי לקבוצה שחשו צורך להתאים את עצמן לסטנדרט הנשי ההטרוסקסואלי המקובל בחברה הישראלית ולהוכיח את ה"נשיות שלהן", אני תמיד הרגשתי שבמובן הזה יותר קל לי , כי כבר פרצתי חסם הרבה יותר מאתגר בהתמודדות עם הזהות הלהט"בית שלי ועם היותי "טום בוי". ומכיוון שכבר הצלחתי לפרוץ את המסגרת הזו ולהרגיש בנוח עם מי שאני, לא הרגשתי שאני צריכה לעמוד בציפיות החברה בנוגע לסטנדרט הנשי, ומכאן שיכולתי להשתלב בספורט הקבוצתי ביתר קלות". דווקא החברות הסטרייטיות שלי בקבוצה היו אלו שפרשו זו אחר זו.
יחד עם זאת, כשמביטים על עולם הספורט, והאנשים והנשים השולטים בו, אנו מגלות שלמרות הפוטנציאל, ומקומן המרכזי של נשים לסביות הן כספורטאיות והן כפעילות לקידום ספורט נשים, עולם הספורט הוא לא בהכרח מקום נח ובטוח עבור נשים לסביות. לא כל הנשים שעוסקות בספורט בהכרח מאתגרות את ההגדרה ההגמונית של נשיות, אפילו להיפך. גם כיום, למרות שנעשו שינויים במדיניות וחקיקה ויותר ויותר נשים עוסקות בספורט, עדיין ישנן עדויות רבות להדרה ואפליה כלפי ספורטאיות הבוחרות לצאת מהארון בפומבי. נשים לסביות עדיין ממשיכות להיות לסבול מסטיגמות, הטרדות מיניות והשתקה בעולם הספורט (לנסקי, 2003).
מיכל אנגל-גורפינקל שחקרה בעבודת התזה שלה את הזהות המינית של שחקניות כדורסל צעירות מציגה מספר דוגמאות מהשנים האחרונות :
"אפשר לראות עד היום המון עדויות על אפליה על רקע נטייה מינית בקולג'ים בארה"ב. אחת העדויות החריפות מגיעה מאוניברסיטת פאן סטייט. עד 2007, מאמנת קבוצת הכדורסל של המכללה, רנה פורטלנד, הובילה מדיניות אנטי גיי. אותה מדיניות, שהתפרסמה ברבים תחת הסיסמא "לא אלכוהול לא סמים לא לסביות", הייתה ידועה וקיבלה כיסוי תקשורתי רחב. אחת השחקניות בקבוצה סיפרה איך עוד בזמן שגייסו אותה לקבוצה התריעו בפניה, שהצוות אינו מאפשר לשחקניות לסביות לשחק בקבוצה. לאורך התקופה בה שיחקה בקבוצה חקרו אותה על יחסיה עם שחקניות אחרות, ודרשו ממנה להתלבש באופן יותר נשי, כדי להדגיש את הזהות ההטרוסקסואלית שלה. היא מתארת כיצד, כשחשדו באחת השחקניות האחרות בקבוצה שהיא לסבית, אסרו על שחקניות האחרות להתרועע איתה ובסופו של דבר ניפו אותה מהקבוצה. המון שחקניות שהיו בארון יצאו עם צלקות נפשיות מהשנים שלהן בקולג'.
דוגמא נוספת היא של השחקנית בריטני גליינר שסיפרה לפני מספר שנים על כך שבקולג' בו למדה הייתה מדיניות נגד הומוסקסואליות, ומאמנת הנבחרת דגלה בקוד שתיקה בנושא. היא אפילו אולצה לכסות בחולצת שרוולים כתובות קעקע שרמזו על נטייתה המינית. היא יצא מהארון יומיים לאחר בחירתה בדראפט. אפילו סו בירד, שיחד עם דיאנה טורסי היו הפאואר קאפל של עולם הספורט האמריקאי, סיפרו על מדיניות דומה.
גם בישראל יש מאמנות ומאמנים שנוקטים במדיניות של השתקה בנושא. מנהל מקצועי של אחת מקבוצות הכדורסל המובילות בארץ אמר לי פעם : "אצלנו אין לסביות ואני מתעקש על כך. פעם היה משהו בין שתי בנות (כיתה י') אז עשיתי אסיפה קבוצתית והודעתי להן שאצלנו אין לסביות. אפילו שמעתי על מאמן שסירב לשלוח שחקניות מהמועדון שלו למחנות אימונים של הנבחרת מחשש ש"יהפכו ללסביות". למרות זאת, אפשר לראות שינויים שקורים בעולם הספורט. בעוד הגופים הממסדיים עדיין נרתעים מלדבר על הנושא באופן רשמי, דווקא מהשטח יש התעניינות. ניתן היה לראות זאת בכנס ההורים של "מגרש משלה" בו הרצתי על הנושא, בו הרבה הורים הגיעו וגילו התעניינות רבה בנושא, בעוד שגופים רשמיים בארץ עדיין נרתעים מלדבר עליו בגלוי.
אבל גם במקומות האלו מתחילים לראות שינוי, לפחות ברמה העולמית. דוגמא חיובית לשינוי ממסדי אפשר לראות דווקא בליגת הWNBA שם למשל כבר מציגים ברשתות החברתיות באופן פומבי שחקניות מהליגה שמתארסות. כבר לא משתיקים אותן. ההבנה שההשתקה מייצרת עוד בושה, מתחילה לחלחל. ולכן יש נסיון לאוורר את הנושא, וזה מאפשר יותר מקום לכולן."
לקריאה והאזנה נוספת:
הרצאה של מיכל אנגל גורפינקל מהכנס ההורים של "מגרש משלה":
https://www.facebook.com/108548421059870/videos/790313375204651
ראיון עם מיכל אנגל-גורפינקל על המחקר שלה ב"חוקרות את המגרש":https://www.migrashmishela.org.il/post/%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%92%D7%A8%D7%A9-%D7%A2%D7%9D-%D7%9E%D7%99%D7%9B%D7%9C-%D7%90%D7%A0%D7%92%D7%9C-%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%A4%D7%99%D7%A0%D7%A7%D7%9C
Osborne, B. (2006). No drinking, no drugs, no lesbians: Sexual orientation discrimination in intercollegiate athletics. Marq. Sports L. Rev., 17, 481.
https://core.ac.uk/download/pdf/148695011.pdf
Lenskyj, H. (2003). Out on the field: Gender, sport and sexualities. Womens Press.
Hargreaves, J. (2004). Querying sport feminism: Personal or political?. In Sport and modern social theorists (pp. 187-205). Palgrave Macmillan, London.
ערך ויקיפדיה:בריטני גריינר