אחת התגובות הנפוצות לדרישה של נשים לשוויון בספורט היא -"אם נשים רוצות שוויון או פרסים שווים שיתחרו מול גברים".

הגישה הזו לכאורה אינה סותרת את הגישה של הפמיניזם הליברלי לשוויון. גישה שדוגלת בפתיחת כל האפשרויות עבור נשים, מתוך תפיסה שאין הבדל בין המינים, אלא רק בהזדמנויות הניתנות להן. 

בשנות ה-60, התקופה שבה עבר התיקון לחוק טייטל 9, נציגות הפמיניזם הליברלי בארה"ב פעלו להסרת חסמים לנשים בחוק, על מנת להשיג שוויון הזדמנויות ואינטגרציה בכל תחומי החיים ללא קשר למין או מגדר, בטענה שהקונספט של "נפרדות אך שוות" מפלה נשים (או קבוצות אחרות שההפרדה נכפית עליהן), ואינו ראוי בשום חקיקה של זכויות אזרח. למעשה, התיקון של "טייטל" 9 נוצר במקור על מנת לייצר אינטגרציה ותנאי קבלה שווים ללא קשר למין/מגדר בקבלה ללימודים אקדמאיים כמו משפטים או רפואה, שעד אז היו חסומים בפני כניסה של נשים. הטענה המרכזית הייתה שאין הבדלים אינטלקטואלים בין גברים לנשים ולכן אין בסיס להפרדה. 

אם כך, כיצד הגישה הזו מסתדרת עם הפרשנות של טייטל 9 בתחום הספורט? פרשנות שלמעשה מעודדת מדיניות "של נפרדים אך שווים" והפרדה מגדרית על בסיס הבדלים בין המינים? הרי מלכתחילה כל התיקון התבסס על כך שלא קיימים הבדלים כאלה, ואישה מסוגלת לעשות כל מה שגבר יכול. 

נציגות הפמיניזם הליברלי ראו בשדה הספורט מקרה חריג. הן טענו שבאופן מסורתי הגישה לספורט ואימון גופני הייתה מוגבלת עבור נשים במשך שנים רבות. כתוצאה מכך נוצרו פערים בין גברים לנשים במימוש הפוטנציאל שלהן, וביכולת של נשים להתחרות מול גברים על מקומן בקבוצות הספורט, או להציג אלטרנטיבה באיכות שווה. 

למשל אם נסתכל על הישגים של גברים בכל ענפי הספורט, נראה התקדמות משמעותית לאורך השנים באיכות הביצועים. אך נשים לא זכו להתקדמות כזו, משום שלא זכו לתנאי אימון שווים, מחקר על נשים ספורטאיות, מעטפת מקצועית, או תשתיות שיאפשרו את מימוש הפוטנציאל של כמה שיותר ילדות, נערות ונשים. 

לכן הגישה של נציגות הפמיניזם הליברלי ראתה בחלוקה לקבוצת נפרדות אמצעי לגישור על הפערים שנוצרו כתוצאה מהאפליה המתמשכת של נשים בספורט. אך החזון לטווח הרחוק היה שמדובר במצב זמני שיהיה נחוץ רק עד שהפער ייסגר. יחד עם זאת החזון של הפמיניזם ליברלי לקבוצות משותפות עדיין לא התממש ברובו עד היום. 

שינוי בכיוון ופתרון מעניין, ניתן לראות בהחלטה של הועד האולימפי הבין לאומי שהכריז לאחרונה על שינוי בתוכנית האולימפית והכנסה של יותר תחרויות קבוצתיות מעורבות לגברים ונשים. המטרה של הקבוצות המעורבות היא להגדיל את מספר הנשים המשתתפות משחקים האולימפים ולהגדיל את החשיפה שלהן. בין הענפים החדשים שבהם נזכה לראות קבוצות מעורבות באולימפיאדת טוקיו נכללים: שחייה, קליעה למטרה, טריאתלון, טייקוואנדו ושיט. סה"כ נוכל לצפות באולימפיאדה הקרובה ב- 18 ענפים מעורבים לעומת 9 באולימפיאדת ריו. 

לקריאה נוספת:

• Stevenson, B. (2007). Title IX and the evolution of high school sports. Contemporary Economic Policy, 25(4), 486-505.