הצטלבויות
גלו רגישות תרבותית, ונסו להבין את הרקע ממנו מגיעה הספורטאית, ואת המורכבות איתה היא מתמודדת. נסו להכיל אותה ואת והסיטואציה מצד אחד, ומצד שני לא לרחם עליה או לוותר לה, אלא דווקא להראות לה לאן היא מסוגלת להגיע.
(איריס אנטמן וד"ר יעלה להב רז)
כמאמנים ומאמנות אנחנו עובדים עם ספורטאיות ממגוון אוכלוסיות וסביבות. חלקן מגיעות מסביבות שונות או ייחודיות שמעמידות קשיים בעיסוק שלהן בספורט. איריס אנטמן, מאמנת האקדמיה ונבחרת ישראל עד גיל 19, חווה את הקשיים האלו בעבודתה היומיומית עם ספורטאיות ממגוון רקעים, ביניהן גם שחקניות ערביות, שמגיעות מסביבות שבהן לא מובן מאליו, ואפילו לא מקובל עבור נשים, לשחק כדורגל. רצינו לשמוע ממנה כיצד היא רואה את האתגר הזה, מה היא עושה על מנת לסייע לשחקניות למצות את הפוטנציאל שלהן, ומה היא ממליצה למאמנים לעשות כדי לאפשר ולקדם ספורטאיות ממגזרים שונים, למרות הקשיים.
"שחקניות ערביות לפעמים מגיעות מאיזושהי עמדת נחיתות כבנות אדם, לא רק כספורטאיות. הן נתקלות בכל כך הרבה סיטואציות של חוסר שוויוניות בחיים שלהן, בסביבה שלהן, שעד שהן מגיעות למקום שמכיל את מי שהן ואוהב את מי שהן, זה לא מובן מאליו עבורן. בנבחרת או באקדמיה הן מקבלות את החיבוק הכי גדול בשביל להרגיש חלק, ויש בזה המון המון כח. גם ספורטאים גברים מהחברה הערבית מגיעים לפעמים עם רגשי נחיתות, אבל אצל הנשים זה נמצא במקום עוד יותר נמוך, כי העובדה שהן נשים שמשחקות כדורגל, מוסיפה להן עוד מורכבות שהגברים לא צריכים להתמודד איתה. מצד שני, אני חושבת שזו הזדמנות עבורנו לגדל נשים חזקות ועוצמתיות, כדי שהן יעבירו את זה הלאה וישפיעו על אחרות."
עם איזה סוג של קשיים הן מודדות שפחות אופייניים לשחקניות אחרות?
"הן צריכות פתאום לדבר בעברית. ואם העברית של שחקנית לא קולחת מול הדמות שעומדת מולה, זה מצמצם את השיח, ואת ההסברים באימונים. הן צריכות להגיע מהכפרים מרחוק, ולפעמים אין נגישות של אוטובוסים. יש להן קשיים שקשורים למצב מצב משפחתי או מצב כלכלי. לפעמים הן צריכות לעבוד בקיץ, אבל הן לא יכולות כי הן צריכות להתאמן. הסביבה שהן מגיעות ממנה היא מאוד שונה מהסביבה של האקדמיה. למשל כששחקנית חוזרת הביתה בסוף השבוע ומתערבבת עם המשפחה שלה, אז הרבה פעמים צריך לאפס אותה ביום ראשון. לאפס חזרה לשגרה, לחלום, לא למי שהיא, אלא לחלום של מי שהיא שואפת להיות. אז פה זה לוקח זמן. אני חושבת שככל שהן יחשפו לכך שכאן רואים אותן לפי היכולות שלהן בכדורגל, ושהן צריכות להאמין בעצמן ולא להסתכל על הדוגמאות שהן רואות בבית, כי לפעמים הדוגמאות שהן רואות בבית הן של נשים שלא הצליחו לעשות את מה שהן חולמות לעשות. אבל הכישרון שהן קיבלו זה מתנת אל, והן צריכות להשתמש בזה. זה המקום שהן צריכות להאמין בעצמן ובחלום שלהן יותר. אבל להאמין בעצמנו זה דבר שלוקח זמן, ולא תמיד פוגשים את האנשים שיאמינו בנו."
איך בכל זאת ניתן לעזור להן להתגבר על הפער?
"הן שחקניות מדהימות ומופלאות, אבל הן צריכות המון חיזוקים כל הזמן. צריך כל הזמן להבין אותן, ולהבין את הסיטואציה. מצד אחד לא לרחם כי הן ספורטאיות עילית, וחשוב להתייחס אליהן ככאלה, ומצד שני לא לתת להן לתרץ כשהן מרגישות שהן לא יכולות לעמוד בזה. גם בסיטואציות האלה אנחנו מראים להן, שאנחנו רואים שהן מסוגלות ליותר. אם את רוצה להיות פה אז זה עד הסוף. תביאי את מי שאת ותקבלי את הבמה. והן באמת מקבלות את כל הבמה אצלי. מעבר לכדורגל, צריך להושיב אותן ולהראות להן למה שהן מסוגלות להגיע, ובסוף יש תוצאות.
אין דבר יותר מרגש מלהגיע לשחקנית לכבוש את ליבה ולגרום לה להיות שייכת... אני חושבת שהן נתקלות בכל כך הרבה סיטואציות של חוסר שוויוניות, שעד שהן מגיעות למישהו שמכיל את מי שהן, ואוהב את מה שהן, אז זה לא מובן מאליו עבורן. יש פתאום הרגשה, 'מה פתאום היא מאמינה בי? היא סתם מוכרת'. אבל ברגע שהן מרגישות שזה אמיתי, ושדואגים להן ושואלים: 'הגעת הביתה? חזרת? אכלת?' ממש ברמה הכי פרטנית, אז הן מתחילות להאמין בזה. שואלים אותי למה מאמן צריך לגעת בזה? אבל אני מאמינה שמאמן צריך לגעת בהכל."
גם ד"ר יעלה להב-רז, אשר כתבה את עבודת התזה שלה על קבוצת הכדורגל של בנות סכנין, והתראיינה לפינת "חוקרות את המגרש", התייחסה לנושא ואמרה:
"כשאנחנו מדברות בכלל על שילוב של נשים בספורט אנחנו צריכות לדבר על תאוריה שאנחנו מכנים אותה באקדמיה תאוריית המיקומים הצולבים או הצטלבותיות... אם אנחנו מדברות על נשים מקבוצת מיעוט, אנחנו מדברות על שוליות שהיא לא רק כפולה אלא אפילו משולשת ומרובעת. העובדה למשל שהן נשים בעלות צבע, מקבוצות אתניות שונות, או מקבוצות דתיות שונות. ואז הן צריכות להתמודד גם עם היותן נשים, גם עם היותן ערביות (במחקר שלי), גם עם היותן דתיות. יש להן ערב רב של זהויות וכל אחת מהן מביאה איתה מורכבות בפני עצמה. ואז כשאנחנו מנסות להבין את המקום שהכדורגל משחק בחוויה שלהן ובזהות שלהן, אנחנו לא יכולות להתעלם מההצטלבות בין מיקומי השוליים."
מה לדעתך מאמנים ומנהלי קבוצות צריכים לקחת בחשבון כדי לאפשר ליותר נערות ערביות לקחת חלק בענף הכדורגל ובספורט בכלל?
"חשוב שהמאמן יהיה מאוד רגיש תרבותית. זאת אומרת, חשוב שהוא ינסה להבין את הרקע שממנו מגיעה אותה השחקנית. הרקע הזה יכול להיות לאומני, אתני, או דתי. או רקע של זהות מינית. צריך להכיר במורכבות של הצטלבות מיקומי השוליים. צריך לדעת איך לנהוג בה בעדינות, וקודם כל להכיר בה. ואז מתוך ההבנה הזאת אפשר לחשוב איך מייצרים כלים שמסייעים לנו להתמודד איתה."