ד"ר אפרת אבדי- מה ספורטאיות צעירות צריכות מהמאמנים שלהן?

שם: ד"ר אפרת אבדי

תואר: תואר שלישי (PhD) בפסיכולוגיה של הספורט

תפקיד: חוקרת ספורט ומרצה בתחומי הפסיכולוגיה של הספורט, מנהיגות בספורט, וספורט ומגדר

---

ד"ר אפרת אבדי, חוקרת ספורט ומרצה בתחום של פסיכולוגיה של הספורט מנהיגות ומגדר בספורט, התמחתה ושמשה כעוזרת מחקר במרכז טאקר לחקר ילדות ונשים בספורט באוניברסיטת מינסוטה. המחקר של ד"ר אבדי  סיפק לנערות ספורטאיות פלטפורמה ייחודית להשמיע את קולן ואת העדפותיהן, ולבחון את הייחודיות של יחסי ספורטאיות-מאמנים בקונטקסט הייחודי של התרבות הישראלית.

מה את עושה היום? מה החיבור שלך לעולם הספורט ?

שמי אפרת אבדי ואני ד"ר לפסיכולוגיה של הספורט והפעילות הגופנית. בהכשרתי אני מורה לחינוך גופני ומאמנת. לאחר תקופה של עבודה כמורה לחנ"ג ומאמנת כדורסל לילדים/ות ונוער, פניתי לאקדמיה, וללימודי דוקטורט באוניברסיטת מינסוטה בארצות הברית, שם גם עבדתי  כעוזרת מחקר במרכז טאקר (Tucker Center)- המרכז לחקר ילדות ונשים בספורט. את הלימודים וההתמחות עשיתי תחת ד"ר דיאן גיל, פרופסור בכירה ומראשוני הנשים שפרצו את הדרך לנשים בתחום הפסיכולוגיה של הספורט, וד"ר ניקול לבוי, מנהלת מרכז טאקר וחוקרת בעלת שם עולמי בחקר נשים וילדות בספורט. כיום אני חוקרת ספורט ומרצה בתחומי הפסיכולוגיה של הספורט, מנהיגות בספורט, וספורט ומגדר.

כיצד הגעת לחקור את הנושא ?

כילדה שעסקה בספורט ובפעילות גופנית, חוויתי מכלול של חוויות לאורך השנים שהובילו אותי לחקור את הנושא לעומק: כאשר רציתי לשחק כדורסל בגיל צעיר לא היו קבוצות לבנות בעיר או באזורים הקרובים; בשיעורי חינוך גופני הייתי צופה בבנים משחקים כדורסל להנאתם בעוד אנחנו, הבנות, נאלצנו לעשות תרגיל בהתעמלות או שיעור אירובי בחדר פינתי; בהמשך, כאשר הייתי בין הראשונות להתגייס לקרקל, מצאתי את עצמי מתאמנת עם ווסטים ונעליים שהיו גדולים עלי בכמה מידות, משום שהגדוד טרם היה ערוך לקבל נשים לשורותיו. אך מכל אלו יש חוויה אחת שזכורה לי במיוחד: מאמן הקבוצה שהתאמנתי בה, אשר פנה אלי באופן אישי כדי שאצטרף לקבוצה, ניגש אלי בסיום אימון מוצלח במיוחד שהיה לי ואמר: "את מתאמנת כמו בן!" למרות ההקשר המגדרי של האמירה איני מרגישה כיום צורך לשפוט את הלגיטימיות שלה בקונטקסט בו נאמרה. השאלה שדווקא מאוד  העסיקה אותי בעקבות הפידבק הייתה אחרת- לא הייתי השחקנית הכי טובה בקבוצה, גם לא הכי חזקה או זריזה ובטוח לא הכי גבוהה, אז למה הוא התכוון? בתור סטודנטית לחינוך גופני שהחומר הלימודי עדיין היה טרי במוחה, התשובה שנתתי לעצמי הייתה שהוא כנראה מתכוון לפערים מנטאליים בין ספורטאיות לספורטאים, והתובנה הזו דרבנה אותי לבדוק האם באמת קיימים הבדלים כאלה.

יש חוויה אחת שזכורה לי במיוחד: מאמן הקבוצה שהתאמנתי בה, אשר פנה אלי באופן אישי כדי שאצטרף לקבוצה, ניגש אלי בסיום אימון מוצלח במיוחד שהיה לי ואמר: "את מתאמנת כמו בן!"[...] לא הייתי השחקנית הכי טובה בקבוצה, גם לא הכי חזקה או זריזה ובטוח לא הכי גבוהה, אז למה הוא התכוון? בתור סטודנטית לחינוך גופני שהחומר הלימודי עדיין היה טרי במוחה, התשובה שנתתי לעצמי הייתה שהוא כנראה מתכוון לפערים מנטאליים בין ספורטאיות לספורטאים, והתובנה הזו דרבנה אותי לבדוק האם באמת קיימים הבדלים כאלה.

מהו נושא המחקר שלך? כיצד הוא מחדש ידע ממחקרים קודמים בתחום?

נושאי המחקר שלי מתמקדים בממשק שבין הפסיכולוגיה והסוציולוגיה של הספורט. גם הניסיון שלי מהשטח בפדגוגיה של הספורט והחינוך הגופני משתלב בעבודתי המחקרית. באופן כללי, אני חוקרת היבטים של השתתפות בספורט והשתלבות בתפקידי מפתח של בנות ונשים. בעבודת הדוקטורט שלי חקרתי העדפות של ספורטאיות ישראליות בגילאי נוער לגבי התנהגות מאמנים/ות. בעוד הרבה מהספרות המחקרית מתמקדת  מתבססת במה שמאמנים חושבים שבנות רוצות וצריכות, המחקר שלי  סיפק לנערות ספורטאיות פלטפורמה ייחודית להשמיע את קולן ואת העדפותיהן. מאחר וכיום עדיין רוב הידע שיש לנו בנושא מבוסס על מחקרים מתרבויות מערביות ואין כמעט נתונים על נערות בישראל, חלק מניתוח הממצאים בדוקטורט נעשה גם דרך עדשה תרבותית המדגישה את הקונטקסט של התרבות הישראלית הים תיכונית ביחסי הספורטאיות והמאמנים. אחת המטרות של המחקר הייתה לסייע לסוכני חברות בשטח מאמנים/ות, מורים/ות לחינוך גופני, הורים ומועדוני ספורט לקבל מידע וכלים על האופן בו ניתן לגייס ולשמר ילדות ונשים בספורט- כספורטאיות וכנשים בעמדות מפתח כמו מאמנות, או מנהלות מועדונים.

בעוד הרבה מהספרות המחקרית מתמקדת  מתבססת במה שמאמנים חושבים שבנות רוצות וצריכות, המחקר שלי  סיפק לנערות ספורטאיות פלטפורמה ייחודית להשמיע את קולן ואת העדפותיהן. מאחר וכיום עדיין רוב הידע שיש לנו בנושא מבוסס על מחקרים מתרבויות מערביות ואין כמעט נתונים על נערות בישראל, חלק מניתוח הממצאים בדוקטורט נעשה גם דרך עדשה תרבותית המדגישה את הקונטקסט של התרבות הישראלית הים תיכונית ביחסי הספורטאיות והמאמנים.

מהן שיטות המחקר בהן השתמשת?

בעבודת הדוקטורט השתמשתי בשיטות מחקר איכותניות. ראיינתי  ספורטאיות ישראליות בגילאי 13- 17, גיל שבו רואים את הנשירה הגבוהה ביותר בספורט. המשתתפות ייצגו ענפי ספורט שונים ורמות תחרות שונות, ואיסוף הנתונים נעשה בקבוצות מיקוד שנערכו בזום.  

ספורטאיות לא ציפו שהמאמן יהיה בעל ידע מעמיק בכל מקצוע, אבל חשוב היה להן שידע הרבה. התגובה הבאה ממחישה את ההעדפה: "שהוא [המאמן] יצליח להבין גם את הקשיים, שיידע מתי הספורטאית לא יכולה יותר ואז להבין שאולי צריך להפסיק לאותו היום... וגם מאמן שמוכן להתייעץ עם עוד אנשים. שלא ינסה לעזור בכל ושיידע להגיד לפעמים "את זה אני לא יודע, אבל בואי נתייעץ עם מומחה בתחום". לממצא זה השלכה חשובה והיא שמאמנים/ות צריכים להמשיך ולצבור ידע- ללכת להשתלמויות, להירשם לקורסי העשרה, להשתתף בכנסים מקצועיים, להתעדכן במחקרים ולהיעזר באנשי מקצוע מתחומים משלימים.

מה היו התובנות המרכזיות שלך מהמחקר?

אחת התובנות המעניינות היו על ההשפעה של השוני התרבותי על הפערים בתוצאות שעלו לעומת מחקרים דומים שנעשו במדינות אחרות. נערות ישראליות באופן כללי הראו דרישות מעט שונות ממקבילותיהן, כאשר השוני בא לידי ביטוי כאשר מתמקדים בניואנסים בהתנהגות המאמן/ת, למשל, באופן שבו העדיפו שמאמן/ת יקרנו איכפתיות ורגישות ובדרך שבה הראו אסרטיביות. אלו כמה מן הדברים שעלו בראיונות:

·הערכה למאמנים/ות בעלי כשירות מקצועית.

כשירות מקצועית פירושה שהמאמן נתפס בעל ידע רב ונרחב בכל מקצועות הקיניסיולוגיה. הן לא ציפו שהמאמן יהיה בעל ידע מעמיק בכל מקצוע, אבל חשוב היה להן שידע הרבה. התגובה הבאה ממחישה את ההעדפה: "שהוא [המאמן] יצליח להבין גם את הקשיים, שיידע מתי הספורטאית לא יכולה יותר ואז להבין שאולי צריך להפסיק לאותו היום... וגם מאמן שמוכן להתייעץ עם עוד אנשים. שלא ינסה לעזור בכל ושיידע להגיד לפעמים "את זה אני לא יודע, אבל בואי נתייעץ עם מומחה בתחום".

טיפ למאמנ/ת-המשיכו לצבור ידע

המשיכו ללכת להשתלמויות, להירשם לקורסי העשרה, להשתתף בכנסים מקצועיים, להתעדכן במחקרים ולהיעזר באנשי מקצוע מתחומים משלימים.

ספורטאיות נערות ישראליות לא הביעו העדפה נחרצת להתנהגות מאמן דמוקרטית

הממצא לא מרמז שהספורטאיות העדיפו התנהגות אוטוקרטית, התנהגות שלא מומלצת בספרות בגלל ההשלכות השליליות שלה. יחד עם זאת, הספורטאיות הישראליות רצו שהמאמנים/ות יהיו ה"בעל/ת בית", החלטיים/ות, הדמות הכי סמכותית באימון, או כמו שהסבירה אחת הספורטאיות: "אני חושבת שמאמן טוב זה מאמן שיודע להציב את הגבולות, להיות החלטי באימון... כי אם את [המאמנת] תתחילי לשאול מה טוב בשביל כל אחת זה יהפוך לשכונה... את המאמנת, את החלטת שעושים את התרגיל ככה. צריך את הצבת הגבולות הזאת שהשחקן ידע מי המאמן ומי השחקן. אם את, בתור מאמנת, הופכת לאחת מהחבר'ה, אימון ראשון עוד איכשהו יספרו אותך, אימון שני כבר אף אחד לא שם עלייך, זה כבר הופך להיות גן חיות, לא יהיה מישהו ששם את הגבולות ועוצר. הממצא מעניין מפני שהוא לא עולה בקנה אחד עם ממצאים שנעשו בקרב משתתפות מתרבויות מערביות ובמקרה זה, לתרבות הישראלית יש השפעה על העדפה זו.

טיפ למאמנ/ת-הציבו גבולות

המילה גבול עלולה להיתפס כמשהו שמצמצם את האפשרויות, שגוזל את חופש הפעולה. אנו עשויים לחשוב שכמאמנים אנו מביאים אושר גדול לספורטאיות שלנו על ידי מתן חופש מוחלט. יחד עם זאת, החופש המוחלט מטעה מכיוון שהוא משאיר את החניכים/ות אבודים/ות במספר אין סופי של אפשרויות בחירה. לכן, יש לתפוס את הגבולות כהנחיות שמתוות מסגרת לפעולה. כאשר זה קורה, החניכים ירגישו בטוחים וחופשיים להתנהל בתוך המסגרת. .

    הספורטאיות דיברו בהרחבה על משוב מאמנים, באופן ספציפי על העדפות לגבי צעקות ממאמנים/ות. כאשר מתמקדים ברכיב של בצעקות, חשוב לזכור שהספורט הוא שדה אמוציונלי וצעקות הן חלק בלתי נפרד ממנו. כלומר, זה לגיטימי שמאמן/ת וספורטאים/ות מרימים את הקול לטונים גבוהים. אם כך, השאלה הנשאלת היא מה הם צועקים ולא באיזה טון. הספורטאיות הסכימו פה אחד שתוכן הצעקות הוא זה שחשוב, ושכל תוכן פוגעני, מעליב או משפיל יכול להשפיע לרעה על החוויה הרגשית שלהן.

הספורטאיות דיברו בהרחבה על משוב מאמנים, באופן ספציפי על העדפות לגבי צעקות ממאמנים/ות. כאשר מתמקדים ברכיב של בצעקות, חשוב לזכור שהספורט הוא שדה אמוציונלי וצעקות הן חלק בלתי נפרד ממנו. כלומר, זה לגיטימי שמאמן/ת וספורטאים/ות מרימים את הקול לטונים גבוהים. אם כך, השאלה הנשאלת היא מה הם צועקים ולא באיזה טון. הספורטאיות הסכימו פה אחד שתוכן הצעקות הוא זה שחשוב, ושכל תוכן פוגעני, מעליב או משפיל יכול להשפיע לרעה על החוויה הרגשית שלהן.

טיפ למאמנ/ת:   היו מודעים לתוכן המשוב שאתם/ן נותנים/ות, גם כאשר האמוציות גבוהות.

ספורטאיות ישראליות רצו מאמנים/ות בעלי יכולות טובות של תקשורת בין-אישית

ספורטאיות רצו מאמנים/ות בעלי יכולת הקשבה, הכלה ואמפתיה. אחת הספורטאיות הסבירה: "אני רוצה 'שייכנס' לחיים שלי אבל שלא 'יכנס' לחיים שלי יותר מידי. ואחרת סיכמה: "זה בסדר שהוא מעורב בחיים שלי, אבל בצורה הגיונית!".

טיפ למאמנ/ת: שאפו להיות מעורבים בחיי הספורטאיות, אך לא יותר מידי. באנגלית אני קוראת לזה: "תהיה/י   caringולא creepy". זכרו איפה שמעתם את זה בפעם הראשונה.

במחקר היו עוד הרבה ממצאים מעניינים שקשורים להעדפות של ספורטאיות לגבי מאפייני הנהגה של מאמנים, סיפוק שלוש הצרכים הפסיכולוגיים הבסיסיים (מסוגלות, אוטונומיה ושייכות) והתנהגות פדגוגית. אני מזמינה את מי שמעוניין לקרוא את הדיסרטציה ו/או ליצור קשר כדי לשמוע, לדון ולשאול שאלות.

אלו המלצות יישומיות את יכולה לתת למאמנים/ות ומורות/ים לחנ"ג?

לפני שאמליץ אסייג ואומר שלמרות שהרצון הנפוץ של אנשי מקצוע לייצר רשימה ברורה של 'עשה ואל תעשה', חשוב לזכור שהתנהגות מאמנים/ות והעדפות של ספורטאיות יכולים להשתנות בהתאם להקשר חברתי-תרבותי, סיטואציה, והבדלים אישיותיים. יחד עם זאת יש מספר המלצות כלליות שיכולות להיות רלוונטיות לכל מורה לחנ"ג או מאמנ/ת:

לימדו את ההקשר התרבותי והסביבתי ממנו מגיעות הספורטאיות שלכם/ן

תוכניות להכשרת מאמנים ומורים אלו צריכות להכשיר את אנשי/נשות המקצוע לעשות 'שיעורי בית' וללמוד את ההקשר התרבותי והחברתי של הסביבה אליה הם מגיעים. העדפות של ספורטאיות מארצות הברית שונות מהעדפות של ספורטאיות ישראליות שונות מהעדפות של ספורטאיות מאסיה. החברה הישראלית היא חברה מגוונת לכן ייתכן שאנשי/נשות המקצוע יפגשו בספורטאיות ותלמידות מרקעים אתניים ותרבותיים שונים. כדי להתאים להן את דרכי האימון וההוראה, חשוב מאוד להכיר את ההקשר התרבותי שממנו הן מגיעות (למשל, עולות חדשות, ספורטאיות ממגזרים שונים, מהפריפריה).

המשיכו לצבור ידע

ההמלצה רלוונטית לכולם אך חשובה בעיקר למאמנים/ות בליגות פחות בכירות בהן צוות התמיכה מצומצם והמאמן/ת נדרש לשמש גם כפיסיולוג/ית, תזונאי ופסיכולוג. הרחבת הידע יכולה להיעשות על ידי השתלמויות, קורסי העשרה, כנסים מקצועיים וקריאת ספרות עדכנית. ממליצה גם להרחיב את הידע מעולמות תוכן שמעבר לספורט, למשל, ללמוד על תקשורת בין-אישית, מגדר ומנהיגות, שכן מיומנויות אלה תורמות ליצירת קשר איכותי ותומך עם הספורטאית.

נסו להימנע מגישה מהותנית (essentialism) לגבי הבדלים בין בנים לבנות

(כל הבנים דומים אחד לשני, כל הבנות דומות אחת לשנייה ובנים ובנות שונים והופכיים אחד מהשנייה). אני ממליצה להרחיב את הפרספקטיבה ולהכיר גם בהבדלים בין-אישיים שלא תלויי במגדר. כיצד זה מסתדר עם מחקר שבודק את ההבדלים בין ספורטאים לספורטאיות? מיד אסביר.

זכרו, שווה אין פירושו זהה!

כאשר מדברים על נשים ובנות בספורט עולה לפעמים השאלה "רגע... אז האם בנות דומות לבנים או שונות? מצד אחד אתן אומרות שבנות שונות ומצד שני מבקשות יחס שווה". ראשית, ממצאי המחקר שלי לא טוענים שההעדפות של הספורטאיות הישראליות אינן רלוונטיות גם לבנים. מסקנה כזו היא מהותנית באופייה. ייתכן שהמלצות המחקר תקפות גם לספורטאים, לכן, הייתי ממליצה לאנשי/נשות המקצוע ליישם אותם עם ספורטאיות וספורטאים. שנית, חשוב לזכור שבנים ובנות יותר דומים מאשר שונים (ראו Hyde, 2014- Gender Similarities and Differences). יחד עם זאת, בנות חוות את העולם (עולם פטריארכלי, להזכירכם) באופן שונה ולכן צריך להתאים את ההתנהגות לצרכים הייחודיים שלהן. חשוב לזכור, יחס שווה אין פירושו יחס זהה. שוויון (equity) משמעו להעניק לכל אדם את מה שהוא או היא זקוקים לו כדי להצליח, גם אם המשאבים או אופן ההתנהלות יהיו שונים מאחד לשנייה. לעומת זאת, יחס זהה (equality) מניח שכולם מתחילים מאותו קו זינוק, הנחה שאינה תואמת את המציאות החברתית, במיוחד כשמדובר בבנות ובנשים בספורט.

לינק למאמר לקריאה נוספת

: Girls’ Preferences for Coaches’ Pedagogical Behaviors in Sport Training

https://www.scirp.org/journal/paperinformation?paperid=144470