שם: פרופסור אורי גניזי
תואר: תואר שלישי (Ph.D) בכלכלה מ- Tilburg University
תפקיד: מחזיק הקתדרה לכלכלה התנהגותית ופרופסור לכלכלה ואסטרטגיה
מוסד אקדמאי: UCSD - University of California, San Diego, USA
באחד ממחקריו, מצא פרופסור אורי גניזי, חוקר כלכלה התנהגותית, הבדלים בתחרותיות בין גברים ונשים. מהיכן נובעים אותם ההבדלים? מהן ההשלכות שלהם על נשים וגברים בספורט ובחיי היום-יום? וכיצד ניתן להפחית או אף למנוע את ההשלכות הללו?
מה אתה עושה היום? מה החיבור שלך לעולם הספורט או התחרותיות?
אני כלכלן התנהגותי שמתעניין בדרך שבה אנשים מתנהגים, בלי להניח מראש הנחות לגביהם. הדבר שהכי מעניין אותי הוא תמריצים – מה מניע אנשים. כולנו מונעים על ידי תמריצים. תמריצים הם לא רק כסף, אלא יכולים להיות המון דברים אחרים. מה שאני מנסה לעשות הוא להבין אותם, להבין מה מסובב את העולם. תחרותיות היא גם תמריץ – אם חשוב לאדם לנצח, מעבר לפרס מוחשי, הוא ישתדל הרבה יותר כדי להגיע לניצחון. לכן זה נחשב תמריץ. אחד הדברים שעניינו אותי לאורך הדרך הוא האופנים שבהם נשים וגברים מגיבים לאותם תמריצים, כלומר, אם התחרותיות מתבטאת אצל גברים ואצל נשים באותה צורה.
כיצד הגעת לחקור את הנושא של תחרותיות וקבלת החלטות?
הגעתי לתחום במקרה, דרך מחקר בנושא אחר שערכתי על סטודנטים בטכניון בשנת 2000, שבו שמנו לב להבדלים שהיו בביצוע של נשים לעומת של גברים במצב תחרותי, ולאחר מכן החלטנו להתחיל לבדוק את הנושא באופן שיטתי. במחקר הזה רצינו לבדוק כיצד תמריצים תחרותיים משפיעים על הצלחה של אנשים.
מהן שיטות המחקר בהן השתמשת?
הנבדקים היו שישה סטודנטים וסטודנטיות בכל פעם – שלוש נשים ושלושה גברים. נתנו להם לפתור מבוכים במחשב. עבור קבוצה א' – ההוראה האישית שקיבלו הייתה לפתור כמה מבוכים שיצליחו במשך 15 דקות, כאשר עבור כל מבוך פתור יקבלו שקל, ועבור קבוצה ב' – ההוראה הייתה לפתור כמה מבוכים שיצליחו במשך 10 הדקות, כאשר מי שיפתור/תפתור הכי הרבה יקבל/תקבל שישה שקלים. כלומר בקבוצה א' התמריץ הוא אינדיבידואלי ובקבוצה ב' התמריץ הוא תחרותי. כדי לבדוק האם ההבדלים הם תוצאה של טבע או תרבות, רצינו לבחון האם התופעה מתרחשת גם בחברות מטרילינאליות, בהן הנשים הן אלו שמרכזות אצלן את מרבית הסמכויות וקבלת ההחלטות במשפחה. הציפייה שלנו הייתה שבמידה והתופעה נובעת ממרכיב מולד, בחברה
מסוג זה ההבדלים שמצאנו בניסוי יתבטאו באופן דומה לזה שבו הם התבטאו בחברות הפטריארכליות, ולהפך. כלומר, אם נראה הבדלים משמעותיים בין החברות, נבין שלצורת הגידול והחינוך יש חשיבות גדולה מאוד. ואכן, מכל החברות שבדקנו בישראל, באירופה ובארצות הברית, זו החברה היחידה שבה מצאנו בניסוי שלא היו הבדלים בתחרותיות בין גברים לנשים.
מה היו הממצאים המרכזיים של המחקר?
במחקר הראשון ראינו שבזמן התחרות הנשים ממשיכות באופן די זהה ואילו הגברים מלאי התלהבות ועזוז, וניכר שהושפעו יותר מעצם התחרות. מכאן התחלנו לבדוק את זה באופן יותר שיטתי, וראינו שכאשר התמריץ היה אינדיבידואלי, לא היה הבדל גדול בביצוע בין גברים לבין נשים, ואילו כשהתמריץ היה תחרותי, ההצלחה של הגברים עלתה בהרבה וההצלחה של הנשים נשארה זהה.
מה יכולים להיות ההסברים לתופעה הזאת?
א. טבע מול תרבות
כדי לבדוק האם ההבדלים הם תוצאה של טבע או תרבות, רצינו לבחון האם התופעה מתרחשת גם בחברות מטרילינאליות, בהן הנשים הן אלו שמרכזות אצלן את מרבית הסמכויות וקבלת ההחלטות במשפחה. למשל בחברה שחקרנו בצפון הודו, רק נשים היו רשאיות להחזיק ברכוש, הבית תמיד היה רשום בבעלות האישה, היא זו שדאגה לכסף והירושה עברה ממנה לבתה. יחד עם זאת, את הכפר ניהלו הגברים. כלומר, זו לא חברה מטריארכלית, שבה כל השליטה מרוכזת אצל האישה, אלא חברה שוויונית למדי, או לפחות השוויונית ביותר שיכולנו לחשוב עליה לצורך המחקר שערכנו.
הציפייה שלנו הייתה שבמידה והתופעה נובעת ממרכיב מולד, בחברה מסוג זה ההבדלים שמצאנו בניסוי יתבטאו באופן דומה לזה שבו הם התבטאו בחברות הפטריארכליות, ולהפך. כלומר, אם נראה הבדלים משמעותיים בין החברות, נבין שלצורת הגידול והחינוך יש חשיבות גדולה מאוד. ואכן, מכל החברות שבדקנו בישראל, באירופה ובארצות הברית, זו החברה היחידה שבה מצאנו בניסוי שלא היו הבדלים בתחרותיות בין גברים לנשים. אני בהחלט לא חושב שאין הבדלים מולדים. ישנם הרבה הבדלים מולדים בין גברים לנשים, אבל ההנחה שלנו הייתה שכאשר החברה היא יותר שוויונית באספקט הזה, אז הבנות גדלות להיות תחרותיות כמו הבנים.
ב. השפעת הגיל
את השפעת הגיל בדקנו באותה חברה בצפון מזרח הודו, הן בכפרים מטרילינאלים והן בפטריארכליים. הסתכלנו על ילדים וילדות בני שמונה וראינו שבשני סוגי הכפרים אין הבדלים – כולם תחרותיים ותחרותיות באותה מידה. בהמשך, ראינו שבחברה המטרילינאלית זה נשאר ככה, ובחברה הפטריארכלית, לקראת הבגרות המינית (באזור גיל 12), מתחילים לראות ירידה בתחרותיות של הבנות. זה עשוי לנבוע מהשפעה של טבע והורמונים שונים או כי עד הגיל הזה הייתה לילדה יכולת לעשות מה שהיא רוצה וכעת יש שינוי.
לעומת זאת, מצאנו שבגיל מבוגר יותר – 50 ומעלה, התחרותיות של האישה עולה ושל הגבר יורדת. התיאוריות האבולוציוניות מסבירות שניתן לצפות שגברים יהיו תחרותיים יותר מנשים (זכרים מנקבות), כי הזכרים, צריכים למצוא כמה שיותר בנות זוג ולכן הם תחרותיים. לעומת זאת, לנקבות עלות הצאצאים הרבה יותר יקרה, אז הן צריכות להיות בררניות, כדי למצוא את בן הזוג הכי מוצלח. אם חושבים על זה, אחרי גיל ה"בלות", כשאישה כבר לא מקבלת וסת (באזור גיל 50), ההורמונים משתנים ואז יכול להיות שכבר אין צורך אבולוציוני שהיא תהייה יותר בררנית ופחות תחרותית. בנוסף לכך, האבולוציה רוצה שהאישה תהיה יותר שונאת סיכון כדי לשמור על הילדים שלה ואולי זו גם סיבה לכך שתיזהר מפני תחרות שיכולה לסכן אותה ואת צאצאיה. לעומת זאת, אצל גברים אחרי גיל 50 הטסטוסטרון יורד והם הופכים פחות תחרותיים. הנשים הופכות ליותר תחרותיות וכך ההבדל נעלם אחרי הגיל הזה.
התגובה שבת תקבל אם היא תרוץ, תקפוץ ותישרט, תהיה : "לא, מה את עושה? תיזהרי", ואם בן יעשה את אותם דברים, יסתכלו עליו כ"שובב". מעבר לזה, לפחות כשאני הייתי ילד, שיעורי ספורט היו מאוד שונים לבנים ולבנות. אנחנו שיחקנו כדורסל או כדורגל, והבנות כמעט לא עשו דברים תחרותיים.
כיצד לדעתך התובנות הללו משתקפות בעולם הספורט? שהוא הרי עולם שנבנה מצרכים וצורת חשיבה של גברים.
ב. חינוך מילדות
זה מתחיל כבר בילדות – כשהילדים משחקים בבית הספר, המורה לספורט בדרך כלל יגיד לילד: "אל תשחק כמו ילדה". לדוגמה, כשעברנו לארצות הברית, הבת שלנו הייתה בת חמש ולא דיברה עדיין. בשלב כלשהו המורה אמרה לנו, בחשש, שהיא משחקת כמו הבנים. היא הייתה יותר פיזית ולא ריכלה עם הבנות, כי לא ידעה לדבר, אז היא שיחקה במגרש המשחקים. כלומר, התגובה שבת תקבל אם היא תרוץ, תקפוץ ותישרט, תהיה : "לא, מה את עושה? תיזהרי", ואם בן יעשה את אותם דברים, יסתכלו עליו כ"שובב". מעבר לזה, לפחות כשאני הייתי ילד, שיעורי ספורט היו מאוד שונים לבנים ולבנות. אנחנו שיחקנו כדורסל או כדורגל, והבנות כמעט לא עשו דברים תחרותיים.
ב. רתיעה חברתית בבגרות ועולם העבודה הגברי
בהרבה מאוד תחומים נשים חוות רתיעה, או "באקלש". תחשבו על משא ומתן. נניח שצריך להתמקח על משהו, אם גבר ילך ויהיה אגרסיבי, אז יסתכלו עליו כמתמקח טוב, ואם אישה תעשה בדיוק את אותו דבר, אז יהיה תואר אחר להתנהגות שלה. כלומר יש רתיעה מאישה שהיא תחרותית. יש תנועה שאומרת שנשים צריכות להתמקח כמו גברים, כלומר שהסיבה שנשים לא מקבלות שכר גבוה כמו של גברים, היא שהן לא מתמקחות מספיק. מצד שני, אם אישה תתמקח באותה צורה שבה גבר יתמקח, לא ירצו אותה. כלומר היא לא תשיג את התוצאה הרצויה, שהגבר כן ישיג.
עולם העבודה שאנחנו חיים בו נקבע על ידי גברים ולפי ההעדפות שלהם, החל ממיקוח ועד טמפרטורת המזגן במשרד, כאשר ידוע לנו שפיזיולוגית יש הבדל בטמפרטורה הסביבתית שמתאימה לנשים ולגברים. אין לזה הצדקה וגם למיקוח אין הצדקה, אבל עולם העבודה נבנה במידה רבה עבור גברים וכך גם עולם הספורט.
“ישנם הרבה הבדלים מולדים בין גברים לנשים, אבל ההנחה שלנו הייתה שכאשר החברה היא יותר שוויונית, אז הבנות גדלות להיות תחרותיות כמו הבנים...כדאי לנסות לגרום לבנות ולנשים להתעניין יותר בספורט, ליהנות ממנו ולרצות לשחק. כלומר השאלה היא לא איך הן יהיו יותר תחרותיות אלא איך הן יגיעו יותר בשמחה, וכך ירצו להצליח יותר, ועם הרצון להצליח תבוא התחרותיות."
”
אלו פתרונות היית מציעה על מנת לעודד שוויון בתחרותיות בין גברים לנשים בתחום הספורט?
1 – אהבה לספורט ומוטיבציה פנימית
כדאי לנסות לגרום לבנות ולנשים להתעניין יותר, ליהנות מזה יותר ולרצות לשחק. כלומר השאלה היא לא איך הן יהיו יותר תחרותיות אלא איך הן יגיעו יותר בשמחה וכך ירצו להצליח יותר, והתחרותיות תבוא עם זה. בתחרות מול עצמך, ובזה יש פחות הבדלים בין המינים. בעיניי חשוב לפתח את האהבה לספורט, כי בסופו של דבר, כשעוזבים את בית הספר לרוב האנשים אין כמעט הזדמנויות לספורט תחרותי. למשל, בעניין הדיון העכשווי לגבי השאלה אם לעשות טורנירים לא תחרותיים בכדורגל, עד גיל 16, לדעתי, זה צריך להיעשות גם לבנים וגם לבנות, כי יכולה להיות השפעה שונה על כל קבוצה. כמובן שייתכן שבנים לא יאהבו, כי לא ירצו לשחק אם אין מנצח ומפסיד, והבנות יאהבו יותר את המשחקים לשם ההנאה והחברה, בלי רצון להיות אלופת העולם בכדורגל, למשל.
זה מגיע ממוטיבציה הפנימית, אני למשל הולך הרבה. יש לי מטרה של מספר צעדים שאני דואג להגיע אליו, ואני לא משתף אחרים בזה. זו רק מוטיבציה פנימית מתוך רצון להיות בכושר אך היא יכולה לנבוע גם מתוך הנאה, חברה וכו'. אני חושב שאם אפשר לפתח את זה, את האהבה לאיזשהו ספורט, כדאי שימשיכו לעשות גם אחרי תקופת בית הספר. זה יכול להיות משחקי כדורגל עם חברים או חברות, שחייה או ריצה... כל אחת בתחום שמתאים לה.
גם למוטיבציה חיצונית, כמו תמריצים לגרום לאנשים לשנות הרגלים ולהתחיל להתאמן, יש השפעה שעשויה לפתח המוטיבציה הפנימית. לפעמים ההנאה מספורט לא מגיעה מיד, ולכן אנחנו נותנים לאנשים תמריצים, למשל כסף, כדי שילכו למכון במשך חודש. גם אם בחודש הזה לא נהנו, יכול להיות שאחרי חודש יגלם שם משהו שכן נהנים ממנו ואז ימשיכו לעשות אותו.
ב – עידוד תחרותיות מגיל צעיר
כשמסתכלים על אתלטיות, הן לא פחות תחרותיות מאתלטים. יכול להיות שאם מלכתחילה בנות יבחרו בספורט תחרותי, זה יאפשר להן להיות יותר תחרותיות בהמשך.
ג – הפסקת התחרותיות כברירת מחדל
לא בהכרח צריך לגרום לנשים להיות תחרותיות יותר, אלא להפוך את העולם לפחות תחרותי ולאפשר ואולי אף לעודד תחרותיות במקומות שהם היא נחוצה ותורמת, ולא בכל מקום כברירית מחדל. למשל לא צריך לצפות מהן להתמקח בצורה יותר אגרסיבית כדי לקבל את השכר הרצוי, אלא ניתן לפתור את זה באמצעות רפורמות שמאפשרות שמידת התחרותיות לא תהיה הגורם שקובע את התקדמותן, למשל שכר שקוף בעניין המיקוח, ורפורמות מקבילות בעולם הספורט. אולם, לצערנו כיום אנחנו חיים וחיות בעולם כזה ולכן עלינו להתאים את עצמינו אליו ולהיות תחרותיים ותחרותיות כדי להשיג את המטרות שלנו.
לקריאת המחקר בתוך הספר:
אורי גניזי וג'ון ליסט (2014) , ציר ה-Y המניעים הנסתרים והכלכלה ההתנהגותית מאחורי היום יום שלנו, כנרת זמורה ביתן . תרגום: אורי שגיא
ובקרוב יצא גם ספר חדש!
"אמנות המקל והגזר: כיצד תמריצים משפיעים עלינו".
https://yalebooks.yale.edu/book/9780300255539/mixed-signals/