ד"ר עלינא ברנשטיין סיקור ספורטאיות בתקשורת-עבר,הווה ועתיד

שם: ד"ר עלינא ברנשטיין

תואר שלישי (Ph.D) מ- University of Leicester

תפקיד: מרצה בבכירה בבית הספר לתקשורת

מוסד אקדמאי: המכללה למנהל

רקע

כיצד הגעת לחקור את התחום של ספורט ומגדר?

כבר מילדות אהבתי ללכת למשחקי כדורסל, אהבתי לצפות בספורט בטלוויזיה. אף פעם לא הייתי ספורטאית דגולה בעצמי. אני אמנם יחסית גבוהה, אז שלחו אותי לכדורעף אבל הייתי די גרועה אז אמרו שאולי עדיף כדורסל. אפילו שיחקתי באליצור בת ים, אבל לרוב מצאתי את עצמי על הספסל. אבל עדיין הייתה לי את האהבה למה שנקרא spectator sports - אהבתי לצפות בספורט. אמא שלי אומרת שהיא עד היום לא מבינה איך היא הרשתה לי להישאר ערה כל הלילה באולימפיאדת מונטריאול ב-1976 ולראות משחים וריצות.

בתואר הראשון למדתי קולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, אבל החלק של הלימודים והחלק של הספורט התקיימו לגמרי בנפרד בחיים שלי, עד שנתקלתי בד"ר יריב בן אליעזר, שהיה המרצה שלי. הוא היה מגיע להרצאות עם צעיף של הפועל תל אביב, ומדבר על האהבה שלו לספורט וקושר בין שני הנושאים. הוא הפיל לי את האסימון שאפשר לחבר את הנושא של קולנוע וטלוויזיה עם האהבה שלי לצפייה בספורט, גם במגרש וגם בטלוויזיה.

בתואר השני שלי בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה עשיתי את עבודת התזה שלי על משחקי מכבי תל אביב בכדורסל, וכל הזמן כששאלו אותי מה אני עושה ועניתי "חוקרת את הקשר בין תקשורת בספורט", תמיד היו מסתכלים עלי ואומרים "אה, ספורט נשים?". ואני אפילו התקוממתי, ואמרתי "בגלל שאני אישה אני חייבת לחקור ספורט נשים? לא!. מעניין אותי זהות לאומית, מעניינים אותי כל מיני היבטים אחרים". בכנות, בסופו של דבר די נדחקתי לפינה הזאת. אבל עם השנים התודעה הפמיניסטית שלי התחזקה, וברגע שנכנסתי לחקור את התחום הזה הבנתי עד כמה שהוא לא רק מעניין אלא גם חשוב.

אבל בשלב הזה לא היה לזה שום קשר לספורט נשים. אפילו התרגזתי כשהניחו שזה מה שאני חוקרת. בתואר השני שלי בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה עשיתי את עבודת התזה שלי על משחקי מכבי תל אביב בכדורסל, וכל הזמן כששאלו אותי מה אני עושה ועניתי "חוקרת את הקשר בין תקשורת בספורט", תמיד היו מסתכלים עלי ואומרים "אה, ספורט נשים?". ואני אפילו התקוממתי, ואמרתי "בגלל שאני אישה אני חייבת לחקור ספורט נשים? לא!. מעניין אותי זהות לאומית, מעניינים אותי כל מיני היבטים אחרים". בכנות, בסופו של דבר די נדחקתי לפינה הזאת. אבל עם השנים התודעה הפמיניסטית שלי התחזקה, וברגע שנכנסתי לחקור את התחום הזה הבנתי עד כמה שהוא לא רק מעניין אלא גם חשוב.

למרות שלקח לצד הזה שבי שמונע מפמיניזם זמן להבשיל, הוא היה קיים בי. איכשהו הכל התיישב ביחד והיום אני מאוד גאה בעובדה שאני עושה את המחקר מהסוג הזה. אני שמחה שאני מזוהה ומזמינים אותי לדבר על הנושא של כיסוי תקשורתי בספורט נשים. היה שלב כלשהו, לפני הרבה שנים שאורנה אוסטפלד ואני היינו מוזמנות באופן קבוע לכל מיני פאנלים, והיינו נותנות אחת לשנייה ככה עם המרפק. הנה, עוד פעם הזמינו אותנו. כי בתקופה ההיא היינו הליהוק הקבוע לפאנלים בנושא ספורט נשים. אני שמחה שהיום כבר יש הרבה יותר נשים שאפשר להזמין לפאנלים מהסוג הזה.

וזה הסיפור שלי. סיימתי את הדוקטורט שלי באנגליה. באוניברסיטת לסטר שידועה במחקר הספורט שלה, למרות שאני בכלל עשיתי את הדוקטורט במחלקה לתקשורת. כשסיימתי את הדוקטורט פנו אלי ושאלו אותי אם ארצה לכתוב מאמר לגיליון מיוחד של כתב עת מאוד ידוע ונחשב, על כיסוי של ספורט נשים. המאמר שנקרא "Is It Time For a Victory Lap" ("האם זה הזמן לסיבוב ניצחון?") על נושא הסיקור התקשורתי של ספורט נשים, התפרסם ב-2002, ועד היום זה המאמר הכי מצוטט שלי.

אני מדברת אתכן על סדר גודל של קרוב ל-400 ציטוטים. זה כייף שיש לי בכלל מאמר כזה, שהשארתי שריטה על התחום. הפכתי להיות מזוהה עם המאמר הזה, והעניין שהוא עורר חיזק את התחושה שאני בכיוון מבחינה אקדמית, ושהנושא הזה מעניין לא רק אותי.

זו התשובה הארוכה על שאלה מאוד קצרה.

subtle undermining-התפתחות חקר הסיקור המגדרי ומושג

אני רוצה להקדים ולומר, שאני כל הזמן מנסה להתפתח ולחשוב מחדש ולהסתכל על דברים חדשים. כל אחד שיעשה את החיפוש הכי בסיסי ב- google scholarעל נשים ותקשורת ספורט ימצא מאות עד אלפי מאמרים. היום כותבים על זה בלי סוף. ואני רוצה לומר שזה עדיין לא מספיק. כי עדיין לא הגענו למקום הזה שזה כבר לא חשוב, ושסיקור נשים הוא מובן מאליו. וכל עוד זה כך, צריך להמשיך להוכיח שוב ושוב. יחד עם זאת, שמעתי חוקרת חשובה בתחום אומרת בפאנל שהגיע הזמן להחליף קצת זווית. שאנחנו מדברות שוב ושוב על כך שמכסים אותנו פחות ומכסים אותנו אחרת. והיא אומרת בואו נגיד מה כן. בואו נציע אנחנו כאנשי אקדמיה, כיצד אנחנו חושבים שצריך לכסות ספורט נשים. בואו נפנה זרקור למה שכן עובד ונתמקד בזה. בנוסף, המודעות היום לאופן שבו נשים מיוצגות בתקשורת היא הרבה יותר גבוהה. מכסים הרבה יותר ספורט נשים, וגם עושים את זה בצורה יותר מודעת לאופן שבו מסקרים. בהקשר האמריקאי הדבר קשור גם לצורך לעמוד בסטנדרטים חדשים של תקינות פוליטית. יש מחקרים שמראים שאם הולכים לאירועים הגדולים, כמו המשחקים האולימפיים הכיסוי הוא כבר פרופורציונאלי לכמות המתחרות ושהסיקור הוא מודע יותר מבעבר. כלומר המצב משתפר. ולכן אני מציעה לבחון את מה שקורה מתחת לפני השטח. את מה שנקרא ה-subtle undermining. מאחר וכיום הדברים קורים בצורה סמויה ומעודנת יותר מבעבר, זה לא חד וחלק. כבר לא יגידו "היא מוסרת כמו ילדה" או "הבנות האלה משחקות". אבל בין השורות עדיין ישנם מסרים סמויים שממשיכים לעבור דרך הסיקור.

חשוב להגיד שבאופן עקרוני אין לי התנגדות לכך שאתרים שעוסקים באימהות, או ירחוני נשים יראיינו ספורטאית כמו סרינה ווילאמס, ויתנו לה את הבמה לכתוב בגילוי לב על מה שעובר עליה כאמא שחוזרת לעולם הספורט התחרותי. אבל זוהי אינה כותרת למדור הספורט! אני לא יכולה לחשוב על מצב שבו יהיה כתוב משהו דומה על שני ספורטאים גברים.

סיקור של ספורטאיות אימהות

אחת הדוגמאות למקומות בהם באים לידי ביטוי אותם מסרים סמויים הם בסיקור הספורטאיות שהן גם אימהות. מחקר נוסף שלי שהופיע כפרק בספר שהתפרסם [1]לאחרונה, עוסק באופן שבו התקשורת מכסה ספורטאיות עילית שהן גם אימהות. אין בידינו כמעט מידע מחקרי על הנושא הזה, ויתכן שהסיבה היא שעד לפני שנים לא רבות ספורטאיות שנכנסו להריון וילדו ילדים פשוט פרשו.

היום כשמסקרים ספורטאיות אימהות שנמצאות בטופ העולמי, כמו סרינה ווילאמס למשל שעברה הריון בעייתי, לידה מסובכת, דיכאון אחרי לידה והכל לעיני התקשורת, התקשורת מרשה לעצמה לייחס להן כל מיני תכונות או התנהגויות שמתחברות לזה בתודעה החברתית שלנו, כמו היסטריה למשל. אחת הדוגמאות במאמר שלי מתייחסת למשחק בו סרינה ווילאמס מנצחת את הטניסאית יבגניה רודינה שהיא גם אמא בטורניר ווימבלדון. הכותרת במדור הספורט הייתה – סרינה ווילאמס מביסה אמא עמיתה (‘Serena Williams demolishes fellow mum’).

חשוב להגיד שבאופן עקרוני אין לי התנגדות לכך שאתרים שעוסקים באימהות, או ירחוני נשים יראיינו ספורטאית כמו סרינה ווילאמס, ויתנו לה את הבמה לכתוב בגילוי לב על מה שעובר עליה כאמא שחוזרת לעולם הספורט התחרותי. אבל זוהי אינה כותרת למדור הספורט! אני לא יכולה לחשוב על מצב שבו יהיה כתוב משהו דומה על שני ספורטאים גברים. הילדים שלי סיימו כיתה י"א ולקראת הבגרות בלשון לימדו אותם שאם אתה יכול להחליף מילים מסוימות במילים אחרות אז זה מקל עלייך לדעת את המשמעות שלהן. בכותרת הזו אי אפשר להחליף את שמות הספורטאיות בשם של גבר, באופן שבו הכותרת תעבור בצורה זהה. זוהי בדיוק הדוגמא ל-subtle undermining שאני מדברת עליה. הדברים הקטנים שממשיכים להפחית מהערך והחשיבות של הספורטאיות כאתלטיות שצריך להתייחס למקצועיות שלהן בלבד. גם הצורה בה לכאורה מחמיאים להן "איזה יופי, כל הכבוד להן שמעבר לעובדה שהן אימהות הן גם מצליחות להיות ספורטאיות" היא סוג של זלזול. מסר סמוי.

מתי כן מסקרים ספורטאיות ומתי לא? הנתונים

בעבודות של סטודנטים שלי וגם במחקרים שלי הנתונים הראו שוב ושוב שהסיקור של נשים ספורטאיות הוא זניח. מבחינה כמותית הוא מעולם לא חרג מ5% מסך חדשות הספורט. אין לי דרישה שהסיקור יחולק 50/50, אבל לפחות אם אין ניסיון לעשות תיקון, אז שהסיקור יהיה תואם לאחוז הספורטאיות במציאות. הטענה שחוזרת על עצמה היא שאין עניין מצד הקוראים והצופים. חברי הטוב שלומי ברזל בימים שהיה עורך הספורט בעיתון הארץ באמת רצה לתת יותר מקום לסיקור ספורט נשים, והוא גם הכניס ספורט נשים יותר מעורכים אחרים. אבל הוא סיפר לי שכשהוא נכנס לתפקיד, הוא ביקש שיעשו בשבילו סקר שיבדוק אם הקוראים שלו מעוניינים לקרוא יותר על ספורט נשים. התשובה שהוא קיבל הייתה מעציבה. אז מצד אחד ברור שזו ביצה ותרנגולת, אבל ברגע שאתה גוף מסחרי, ואומרים לך שהקהל שלך לא רוצה, לא מעוניין, אז צריך להיות באמת איזשהו תמריץ מאוד אישי מאוד חשוב כדי להראות משהו שונה ממה שהדברים הכלכליים מצווים. אז שוב, שלומי למשל כן השתדל. אבל הוא לא יכול היה ללכת לגמרי נגד האינטרסים של הארגון שבו הוא עבד. בהקשר הזה, הרבה פעמים סטודנט מצדיקים את חוסר הסיקור של כדורגל הנשים בטענה שהוא לא מאוד איכותי. אני מחזירה להם שאלה- האם כדורגל הגברים שלנו כן איכותי? אז ברור שזו לא אותה רמה, מאחר ובכדורגל הנשים בישראל אין אותה השקעה כספית ומקצועית שתאפשר לשחקניות להתמקד רק בכדורגל כפי שהגברים עושים. זה גלגל מאוד אכזרי. ובאמת בסופו של דבר לא מכסים ספורט נשים, ואומרים שלא מכסים כי הוא לא מעניין. אבל אני מאמינה שאפשר לחנך ואפשר לעניין.

מתי מסקרים-"מייצגת אותנו בכבוד"

יהיו כאלו שיגידו שזה לא מדויק. שספורטאיות כמו ירדן ג'רבי ולינוי אשרם דווקא מקבלות הרבה חשיפה.

בתוך הסיקור הנמוך יש מקרים יוצאי דופן בהם ספורט הנשים כן מסוקר. אני תמיד אומרת לסטודנטים שלי שברגע שיש הצטלבות עם הזהות הלאומית, ברגע שזה מעורב עם גאווה לאומית ועם דגל ישראל, מבחינת התקשורת והקהל זה יכול להיות גמד ירוק קטן עם משושים ויכסו אותו בעמודים הראשונים. אם למשל מדובר בספורטאית כמו שחר פאר, או מישהי שמייצגת את ישראל באולימפיאדה ומביאה לנו גאווה, אז זה בסדר. גם אם זו אישה. יחד עם זאת, הרף ההישגי שאותן ספורטאיות צריכות לעמוד בו הוא הוא מאוד מאוד גבוה. עד היום כשאני טוענת שלא מכסים ספורט נשים, עונים לי :"אבל מה עם יעל ארד, סילבי ז'אן". הזקנים יותר יגידו רמת השרון. בסדר, זה נכון שסיקרו אותן. זה לא שלא מכסים ספורט נשים. אבל הרף לקבלת הכיסוי הוא הרבה יותר גבוה משל הגברים. הן היו צריכות להגיע למדליה אולימפית בשביל לקבל את הסיקור הזה. וגם במקרים האלה, עם כל ההישגים המדהימים של ירדן ג'רבי למשל, ההכרה העצומה שלה בציבוריות הישראלית לא נובעת מהישגיה הספורטיביים ומהמדליה האולימפית שלה, אלה הגיע מהחשיפה שהיא קיבלה כשהשתתפה בריאליטי של "הישרדות". וגם שם, למרות שהיא התחרתה בצורה מדהימה, כולם היו עסוקים האם היא כן בזוגיות או לא בזוגיות.

שיקולים מגדריים בסיקור נשים-מה "יאה ומתאים" לסיקור נשים

מקום נוסף בו נשים מקבלות סיקור רחב יותר באופן יחסי הוא בענפי ספורט יחידניים, ובפרט כאלו שנראים אסתטיים ו"יפים". בשנים בהן טניס הנשים צבר תאוצה, הוא סיפק לתקשורת גם הרבה נשים נאות בחצאיות קצרות, ואני טוענת שזה לא מקרי. אם ניקח באמת לדוגמא את טניס הנשים שהוא ענף שמסקרים אותו באופן יחסי, ניתן לראות שהיו שנים בהן אפילו הייתה יותר צפייה במשחקים של הנשים מאשר הגברים, כי הם היו יותר מעניינים, והיו בהם יותר משחקונים. אבל גם שם ניתנה העדפה בסיקור לספורטאיות שנראות טוב ולא בהכרח לאלו ששיחקו הכי טוב. בזמן שכתבתי את הדוקטורט שלי באנגליה, שיחקו בווימבלדון הטניסאיות לינדזי דבנפורט, שהייתה שחקנית גבוהה ורחבה, ואנה קורניקובה, שנראתה כמו דוגמנית. מבחינת כיסוי תקשורתי אנה קורניקובה, שלא הגיעה לשלבים המתקדמים באותה שנה קיבלה, פי כמה מאשר דבנפורט שהגיעה לגמר.

בספורט הקבוצתי לעומת זאת יש מגע, יש זיעה, יש דברים שנחשבים אגרסיביים ונתפסים כלא נשיים. המחקר לאורך השנים מראה לנו שכשהתקשורת המסורתית מכסה ספורט נשים נח לה יותר עם הענפים שנתפסים כ"הולמים עבור נשים". ענפים אסתטיים וללא מגע פיזי כמו החלקה אומנותית על הקרח, שחייה צורנית. ענפים בהם הגוף של הנשים ממרחק בצילום נראה יפה. למרות שכשלוקחים את הנשים הצעירות מההתעמלות קרקע לראיון פתאום רואים שהן מעוותות לחלוטין. הן מאוד קטנות ומאוד מאוד שריריות, ויש בזה משהו לא רגיל. אבל מרחוק חלק מהן נראות מאוד נשיות בבגד הגוף שהן מופיעות איתו לתחרות.

זה לא שלא מכסים ספורט נשים. אבל הרף לקבלת הכיסוי הוא הרבה יותר גבוה משל הגברים. הן היו צריכות להגיע למדליה אולימפית בשביל לקבל את הסיקור הזה. וגם במקרים האלה, עם כל ההישגים המדהימים של ירדן ג'רבי למשל, ההכרה העצומה שלה בציבוריות הישראלית לא נובעת מהישגיה הספורטיביים ומהמדליה האולימפית שלה, אלה הגיע מהחשיפה שהיא קיבלה כשהשתתפה בריאליטי של "הישרדות".

יחס לעיתונאיות ספורט

עוד זווית מעניינת שפחות נחקרה עד היום בהקשר של סיקור נשים הוא היחס לעיתונאיות נשים. יחד עם ד"ר חיים חגי ממכללת נתניה, אנחנו עורכים מחקר על השימוש של עיתונאיות ועיתונאי ספורט בטוויטר. גילינו שיש שוני מגדרי באופן שבו עיתונאים ועיתונאיות עושים שימוש בטוויטר ובאופן שבו העוקבים פונים אליהם. למשל אחד הממצאים מראה שעיתונאיות ספורט מקבלות שאלות הרבה יותר כלליות ופחות שאלות מקצועיות מצד העוקבים שלהן, לעומת הקולגות הגברים שלהן. בעוד את עיתונאים הגברים ישאלו שאלות מקצועניות, אותן ישאלו שאלות בתחום הרכילות או הידע הכללי.

כיצד ספורטאיות בוחרות לייצג את עצמן?

נושא נוסף שחקרנו, חיים חגי ואני, הוא האופן שבו ספורטאיות מייצגות את עצמן באינסטגרם. בעוד אחת התלונות הנפוצות היא שהתקשורת הכללית מכסה נשים משמעותית פחות וגם באופן אחר, פה לכאורה יש לספורטאיות הזדמנות לייצר ייצוג אחר. יש להן הזדמנות לעקוף העורך ולפנות ישירות לקהל שלהן באופן שבו הן רוצות להציג את עצמן. ועניין אותנו לבדוק מה הן עושות.

התוצאות לא מאוד מעודדות. אחת התובנות היא שהספורטאיות הפנימו למעשה את היחס כלפיהן, והן מייצגות את עצמן בצורה שהיא לא מאוד שונה מהאופן שבו התקשורת הכללית מציגה אותן. יחד עם זאת, הממצא המעודד הוא שהספורטאיות הצעירות יותר משתמשות במדיה הזו באופן אחר. הן מציגות את עצמן באימונים ובכל מיני סיטואציות ספורטיביות, לצד סיטואציות פרטיות יותר כמו חופשה. כלומר, הן כבר מציגות איזושהי דמות שהיא מורכבת יותר.

עוד נקודה מעניינת בהקשר הזה במחקרים שנעשו בעולם היא שספורטאיות מרבות להשקיע אנרגיה בלתאר כמה ויתורים הן צריכות לעשות בלהיות ספורטאיות מצליחות, בעוד ספורטאים גברים לא בהכרח עושים זאת. כלומר ספורטאים גברים ידברו על המאמצים שהם משקיעים בחדר הכושר וכו', אבל לא על ההקרבה או האתגר שזה דורש מהם בחייהם הפרטיים, כמו למשל להיות אבא.

"אני נשארת אופטימית. עובדה שדברים קורים. שאתן עושות מה שאתן עושות, שיש נשים צעירות שאומרות "אנחנו לא מוכנות שזה יהיה ככה" ואז קמות ומזיזות דברים. ממש לא הגיע הזמן עדיין לסיבוב ניצחון אבל הדברים הולכים בכיוון חיובי. "

כיצד את רואה את העתיד של סיקור הנשים בספורט?

כיום אנחנו רואות מגמה של שיפור, אבל זה לא מספיק. כדי להמשיך ולהשתפר כדאי בעיני להתבונן ולבחון דברים שעבדו, ולנסות להבין כיצד הם עבדו ואיך אפשר ליישם את זה בעוד מקומות. למשל לבדוק כיצד הצליחו ב-WNBA להביא יותר קהל. לא להתמקד רק במה שאין אלא גם במה שעובד.

בנוסף, צריך לבחון כיצד אפשר לנצל את הפלטפורמות החדשות שקיימות היום ולא היו בעבר. למשל שימוש במדיה החברתית כדי להגביר את המודעות ולהביא את הקהל שכן מתעניין. המדיה החברתית מביאה איתה אפשרויות חדשות שמאפשרות חשיפה לכל מיני דברים שבעבר היו לגמרי בחושך. למשל, יש אפשרות לראות ספורטאיות שהן מוסלמיות ודתיות, כאלו שהתקשורת הכללית לא בהכרח מכסה, אבל דרך המדיה החברתית אנחנו שומעים על קיומן ועל איך הן מתאמנות ומשתתפות בתחרותיות.

אני נשארת אופטימית. עובדה שדברים קורים. שאתן עושות מה שאתן עושות, שיש נשים צעירות שאומרות "אנחנו לא מוכנות שזה יהיה ככה" ואז קמות ומזיזות דברים. ממש לא הגיע הזמן עדיין לסיבוב ניצחון אבל הדברים הולכים בכיוון חיובי. למשל עכשיו כשהיה העניין עם הקורונה ובישראל ונתנו לגברים להתאמן ולנשים לא. זה עורר מהומה. זה לא משהו שהיה קורה לפני כמה שנים. זה היה נשאר בקרב כמה נשים. היום יש את האמצעים להפיץ את זה לעורר את זה. אני מלמדת גם מבוא לתקשורת המונים במכללה למנהל, ואחד הדברים שאני מלמדת הוא שיש תאוריות שמדברות על האופן שבו התקשורת נתנה לנו סדר יום תקשורתי פוליטי חברתי. היום ההבדל הוא שסדר יום יכול להגיע גם מתוכנו. אנחנו מעוררים משהו והוא יכול להגיע להרבה יותר אנשים מבעבר. זה לא שרק שמישהי תדבר עם חברות בסביבה הקרובה שלה ותתעצבן. את יכולה להציף את זה ודרך זה אחרים וכן הלאה. אז יש סיכוי. אני מאוד מקווה.

[1]Bernstein, A. (2020) “Undermining female athleticism in sport media: ‘Serena Williams demolishes fellow mum’” in O'Brien, J., Holden, R., & Ginesta, X. (Eds.) Sport, Globalisation and Identity: New Perspectives on Regions and Nations. Routledge.